|
אומרים שיש לי שפה גבוהה, פלצנית כזאת, אני קוראת
המון, לפעמים מייגע לי לקרוא, את הפלצנות הזאת, לא
נכתב לשם העברית השחה והיפה, אלא יותר בכדי להראות
ולהוכיח, שאני- אתה, אדם מלומד, לפעמים עד כדי כך,
שמאבדים את כל העלילה, וזורקים איזה משפט " למה
השקעתי בשיט הזה 80 ש"ח", כן אני מהמשקיעות, לא
יכולה ללכת לספריה, לקחת ספר מבלי שזה יישאר אצלי
במדף, תאמינו לי ניסיתי, זה עלה לי ב500 ש"ח אחרי 7
שנים, כשצמד המילים "חוק ההתיישנות" לא עזרו לי
ושילמתי כמו כלבה...
אז הנה אני כותבת אני, בפשטות, כי הגיע הזמן שזה כבר
יקרה,יותר מידי זמן עבר מאז שהקלדתי את הציניות
הקיצית שלי, הייתי יותר מידי עסוקה בלמצוא את הדרך
הנכונה לאושר שלי...
"כלבה חרמנית?" בקושי יוצא לי, בקול צרוד ביותר "כן",
חושך, הכל נלקח ממני.
|
"על הברכיים", אני לוחשת. הוא על הברכיים. אני קמה, מתהלכת
סביבו, נוגעת לא נוגעת. עוברים כמה רגעים, אני מתכופפת אליו,
אצבעותיי בשערו, מחזיקה בראשו ומושכת אותו לאחור. "בחירה לא
טובה לתת למישהי לשלוט בך אחרי שהצלפת בה."
|
"במה אני מפחיד אותך?" הוא שואל, ואני שותקת, לא מסוגלת להסביר
אפילו לעצמי. האם זו הבדידות האינסופית, האפאטיות, השכנוע שלא
מגיע לי, או הפחד שאם אמצא, משהו נורא יקרה. אני כל כך טובה
בלעזור לאחרים, וכל כך טובה בלהקשות על עצמי, בלבקר את עצמי.
|
כאן כבר הבנתי, אין דבר שהוא יעשה שיכאיב לי, שיגעיל אותי, שלא
אעשה למענו, כאן הבנתי את המשפט "ללא גבולות", כאן הבנתי את
היכולות. חייתי בעולם הארי פוטר שלי, או יותר נכון, שלו,
שהעניק לי את זכות הכניסה.
|
כשחנוק לי,
אני יודעת כמה אני לבד.
חנוק לי עכשיו
|
מה יקרה
אם אמצא דרך
שרחוקה משלך?
|
אני מחכה,
כ"כ בשקט,
ככה, עם הבטן שמתהפכת,
חוששת,
|
יש לי רגע אחד
בו אני מפחדת
להיות אמיתית
וגם, נו... כן...
|
לפעמים הוא מראה לי כוכבים
האיש ההוא.
משתחלת, זוחלת
מביטה לחלון המואר
בתוך בניין מכוער
מראה לי את כל העולם.
|
אביר הרגע
דוהר על חמור לבן,
מתייתם במילים גדולות,
הופך עולמות.
|
בונה לעצמי ארמון של הרס,
בתוך חדר מואר נותנת לקור להאפיר את הצל,
אפילו הצל לא נותר לבדו,
הוא כבר ברח עם אחר.
|
|
|
עד הסלוגן
הבא...
אה אה אה
אווווווווווווווווווו
עד הסלוגן
הבא...
יויו עושה קמבק
בתחום המוזיקלי |
|
