|
"ברוך המוציא גראס מן הארץ ומשובב את נפשנו בטראנס"
(מתוך "דור הפרוזק")
קוראים לה נטע, מאז ומתמיד היא כותבת.
הטכנולוגיה המתפתחת לא ממש מושכת אותה.
הספרים והמוזיקה הם המילוט שלה.
בעולם שלי אנשים הולכים ונעלמים.
לא ממש שמים לב לתהליך כי הוא קורה לאט ולא בגלוי.
לכולם מבט של תהייה בעיניים מתי יגיע תורם.
|
המקום היה ים.
הזמן היה שנים אחורה.
היה שקט, מבודד.
לשפת הים ישבה ילדה מושלמת קטנה. לבד. בלי אף אחד.
|
יום אחד בעודה מטיילת מיכאלה בגינה פגשה במלאך כחול. הם
התיישבו שניהם על ספסל והוא התחיל לשאול אותה את השאלות הכי
מוזרות.
|
אהבת כל כך, עד שהיה רצון לבכות
|
זרם של מים מלוחים
מטשטש את הראייה
|
חוקים חברתיים מפעילים אותי, אין לי אישיות
אני כמו רובוט שמופעל על ידי האנושות
וכל הסובבים אותי, גם הם רובוטים, הם פשוט לא יודעים
|
|
|
אתם חושבים על
מה שאני
חושבת??
ילדה קטנה,
חושבת על
מיחזור... או
איך שתרצו לקרוא
לזה... פשוט לא
נעים לה לומר
זיון... |
|
