[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נטשה פואנטס אצ'גוואה

אל היצירות בבמה האהובות על נטשה פואנטס אצ'גוואהאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המעריכים את נטשה פואנטס אצ'גוואה
נולדה בקורדובה, ארגנטינה, בשלהי חודש מאי,
אותה שנה בה הוקמה להקת 'החברים של נטאשה'.
יום אחריי הלידה אמא עלתה לשמיים,
3 חודשים אחריי אבא עלה לארץ.
מלבד שירת ארקדי דוכין, שלצליליה הורגלה הפעוטה
להאזין מגיל צעיר, אם תעבור מחוץ לחדרה שבקיבוץ תוכל
לשמוע אינדי, רוק ישן וטוב ולפעמים אף מוזיקה
צרכס'ית. אך מדיי פעם חוטאת בלטיני, בכל זאת-
השורשים...
אוהבת לשמוח, אוהבת סתיו, אוהבת לדגדג, לרקוד
ולהתאמן על מפוחית. מאחלת לכולנו שנה קלילה: שיתגשמו
כל התשוקות, שנתפכח, שלא נשתגע..

(תרגם את זה יפה ארז לב ארי)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
צמרמורת עוברת בגבה, מטיילת, מחלחלת...
שהיא הייתה שם, היא הדליקה נר
(אולי אפילו שניים)
ולקח לה קצת הרבה מדיי זמן
לקשור את השרוכים של הנעליים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדיוק כפי שזרקת את הסנדלים כשלא מצא חן בעינייך האבזם.
והסנדלים כאובים, שואלים האומנם? ולא היה שום קרע בם.

מיילל הוא בלילות על אדן חלונו
עד שכבר הירח מעוות פרצופו.
מנגן ניגונים בגיטרתו הוותיקה
ומדמיין את פניה הוותיקות לא פחות.
וכי מה עוד יש לו לעשות?
שר ומחרחר בקולו, כצבוע
והם אף פעם לא חשבו שהקול שלו צבוע.

שמת אזיקייך בידי
אני שלך ואת שלי
את קשה לי
את קרה לי

את מנסה להיזכר אם הוא חיבק חזק או לא
ומה היו מילותיו האחרונות
האם איי פעם ציית לתמרור ומה העלה ברשתו

צעקתה ללא הד, זעקתה אינה כבה, כאבה כלל לא נשמע והיא בכל זאת,
בכל זאת צרודה...

גורת פיות, נולדת בין הצמחים והפירות
במקום מטרנה הישקו אותך בטל
וכשגדלת במקום ללכת לכלבו היית קוטפת פרחים מלוא הסל.

מעליי שמיים כחולים ותמימים שלא ראו דבר.
מתחתיי אדמה ספוגת דם, היסטוריה, ייאוש וזיכרונות.

ביקורת
כשרון הלך היא הפסיקה לשיר
התווים נדמו, הגיטרה העלתה אבק ועובש
היא איבדה את הקצב
ואת העשתונות

לפעמים זה קשה להיות שחקן תיאטרון -
דרמטי לך מדיי וכבד ואתה רוצה שהסט יהפוך לסט של טלנובלה
לפעמים זה קשה להיות זמר -
המילים שכתבת לה אז פתאום כל כך מחניקות בגרון

כמו סכין שננעץ באבטיח של יום קיץ.
ועכשיו זה סתיו.
וקר לברבור.
המים מלוכלכים.

הכל מסכימים עמך. משתחווים,
ואתה מעמדך אשר ביקשת ליצור בעצם כליצן החצר.
ואתה נואם
כמו היית העופר הכי גבוה מבין כל המצוקים

- פתחי לי, אחות, הרי חזרתי מן הקרב...

- לא, לא אל תשקר לי,
אתה עוד נער מאוהב...
עימה בילית לילותיך
והיא כעת רצתה לבד.

שדיברת אליו בלב כשהוא היה צמוד אלייך
שצרחת לו בליבן שלא יילך.
כשלא הבין את טעמך במוזיקה ואנשים
קרה לך?

אני לוקחת מידך את בקבוק היין ואותך לאיזה מקומות שאני רוצה.
גם מזמינה וגם הודפת, גם בורחת ובעיקר צוחקת
העניין מתחיל אחרי כמה ימים אחרי

כשרק נולדת - לאמא טינקרבל ולאבא שאת לא מכירה
נולד מעין חוק שחייב לעטוף אותך בחום אהבה
(חיקוק חוק אמיתי לא היה כלל נחוץ...
כי כל הרואה אותך עטה על שפתיו מבלי משים חיוך)

והשרוך שלהם זה לא השרוך הלבן בחולצה הכחולה
זה המחזיק לפלאפון שהם קנו אתמול בקניון שבעיר הגדולה...
הדלקנו נרות, ובכינו בחורף, לרבין בכיכר
לא מרדנו באף אחד, בטח לא כי לוסיאנה אמרה

והטלפון מצלצל והוא עסוק ב"לגרדת" לי בגב
ואני עסוקה בלכתוב לו שיר ואין לי פנאי עכשיו
ויש לי פה כל מיני עניינים עם מאפרות וגירודים וכאלה

שלגיה התאהבה בגמד מספר 1, אבל הוא היה עסוק מדי עם הצופים
שלגיה התאהבה בגמד מספר 2, אבל הוא לא העיז דבר ובכלל לא היו
לא ביצים.

כמו ההיא הזקנה מהשיר של אריק איינשטיין
והכנף שלי פצועה, שותתת דם ורטובה
מעניין מי הילד הרשע שזרק עליה את האבן


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מה עם להתקשר באמצע הלילה, כשאתה מקוטע
ואני לא יודעת אם זה בגלל הפלאפון או הדמעות.

עבור המשוררים את מוזר נהדרת
אך למשמע יצירותיהם את לא נעתרת

ופתאום גיליתי את זה, יום בהיר אחד. זה הכה בי, לא כמו שרעם
מכה, אלא כמו שהמילים שלך מכות; שלא משנה כמה גדולה אני אהיה,
אתה תמיד תהייה יותר גדול. וזה לא משנה שנולדתי לפניך, כן,
למרות שבארגנטינה יש הפרשי שעות.

וכשהתן קרא לי בלילות
הייתי בטוחה שזה אתה
וכשמצאתי אקדח על הרצפה
הייתי בטוחה שהדם שלך.

שתרגיש פחד, אבל פחד אמיתי, ממשטרה או בית קברות
או אפילו ממשהו יותר מפחיד.
שתרגיש לא אקטואלי, לא שייך לכפר,
שתרגיש שחג סביבך הליקופטר, רק סביבך,

הגלימה של הנסיכה אף פעם לא נתפסת במדרגות הנעות...
יש לה יומוולדת כל השנה..

איך לעזאזל הצליחו לעבור 5 שנים ואני נכנסת לאותה מידת מכנסיים
ושוב צפות בי אותן מחשבות כשאני רואה אוטו מתקרב...
נשבר לי הזין מכם, שאוכלים ארוחת ערב חגיגית איש איש בביתכם
ומהנהנים אליי רק שרוצים קינוח.

מרגש אותי שצומח לך זקן
מרגש אותי עוד יותר שאתה מגדל אותו
מגניב אותי שאתה לא זורק זין על אף אחד כשאתה מנגן
שיר לייד ההורים חופשי על סקס


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הו איך שאני מתגעגע עכשיו
ולא עוזר לדמיין שהנך פרפר
עכשיו. וחופשי.
מה ששאפת כל חייך להיות.




"שחור עם פעמיים
סוכר, בלי חלב"



מתן וילנאי משחק
"קרה קופה".


תרומה לבמה





יוצר מס' 58472. בבמה מאז 5/4/06 16:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנטשה פואנטס אצ'גוואה
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה