|
"...הלבד והאני חשובים מכדי לבגוד בם במחצית
אחרים..."
(סילביה פלאת')
בין אסון לאסון היינו נפגשות
כבדרך אגב
היית אומרת לי משפטים כמו
|
והשמש מאחורי עץ השסק
מצהיבה לך את הגב.
|
אבא תראה אני כבר ילדה גדולה
אני כבר יודעת לבד
איך למלא את הגרון שלי באבנים
|
להגיד את השמשלך הרבה
פעמים מהר
זה כמו ללכת לאיבוד
|
אני לא זוכרת אם אמרתי לך
שאני בסדר
|
נרדמת ואני
שרטטתי לך בעט קמטים על המצח,
|
כמו בליטה בבטון
שרק
מתעקמת עם השנים.
לדפוק את הראש בקיר.
לדפוק את הראש בקיר.
|
בין תריסי חלונות שצועקים אלי בוקר
לבין שעות דמדומים עם ריסים ארוכים
תמיד כבד.
|
|
|
"משוגעים
הגרמנים האלה,
משוגעים!"
אובליקס במינכן,
1940. |
|
