|
כמו בבמה שהשחקן מואר באור
ככה בבמת החיים שלי
|
ואיך שבאת, תחילה רק הצצת אל חיי
לא בודק את השטח, אלא מפחד להיכנס
ואיך אמרתי זה לא ילך
לא מחוסר רצון, אלא מחוסר אמון בעולם
|
מדברים את אותן שיחות
שמסתכמות באותן דעות
|
בתוך שיגרה שחורה, חיכיתי לך
באת עצוב שחור בעצמך
פתאום בתוך השחור הכואב
|
שישאלו! שיחפרו לך בכאב!
מגיע לך!
מגיע לי... זה נכון אני משפילה את ראשי.
|
|
|
כשהערבים רוקדים
המוזות מקשקשות
בטלפון עם
החברות שלהן
שעות על חשבון
בעליהן המסכנים
שאחרי זה צריכים
לשלם את חשבון
הטלפון המנופח
שלהן וגם לשמוע
אותן מתלוננות
על זה שהן לא
מקבלות מספיק
תשומת לב והן
מרגישות שזה לא
כמו שהיה פעם
ועוד כל מיני
שטויות
פוסטמודרניסטיות
שהן קוראות
ב"לאשה" שגם על
השטות הזאת
בעליהן משלמים
מדי חודש ועוד
הולכים לישון
בסוף עם כאבי
ביצים.
בוליביה. |
|
