|
נטליה לאונידבנה אייזנברג, ילידת 1980
חדורת אמונה..." באדם וברוחו רוח עז..."
לא משוררת אבל בכל זאת כאן
אנחנו מדברים בשפות שונות הוא ואני.
האנגלית שלו קלוקלת אף יותר משלי. הוא מתרברב : אני שחקן
כדורסל.
|
אל תבהל,
אבל כבר אהבתי אותך בעבר.
|
I send you dreams of morning kisses upon your sleepy eyes
|
אנחנו חולקים, כמה קללות,
וכמה חברים ואת אותה סיגריה
|
אני מודדת גבר מודרני.
המידה אולי אינה נכונה לי
אך הגיזרה מחמיאה
והמרקם נעים עד בלי די
|
ומחכות לי שם ידיים שיחבקו
אולי לא כך,
אולי פחות,
אך מחכות.
|
יש בי ים של שימחה עצומה
מהול בכפית מחוקה של אשם
אבל המים זוכרים את הכל
והיא כל הזמן שם
|
הוא לא נכון עוד לקחתני לשלו
ולי מאוואי לא מגלים דבר באלה הימים
אבל מראה הנמשים המחייכות שעל כתפיו המוכרות
ענוג כ"כ, כ"כ מזמין
|
שערה אחר שערה,
ציפורן אחר ציפורן.
|
הם בוהים בי בעינים גדולות
אני תוהה מה הם רואים
|
אתה נינוח, זהו טבעך, האם על זאת אני כאן מוכיחה אותך? לא אין
זה הדבר, לא, לא על זאת אלא על כך שאין ידך בוזזות עוד רגע קט
במחיצתי על זה וכשאני איתך שוב אין אתה איתי.
|
הבטחות למחר
ובגידות בהיום
על בסיס יומי
שהיה כתום
|
יש לי מילים ארוכות למכביר
ואתה מין מילה
|
לפעמים בשידה לא מאובקת, או בפינה מעט שכוחה, אני מוצאת
מכתב, או שניים, אותם כתבתי עבורך.
|
אין זו בדידות,
זה לא הקור,
גם לא רגשות תשוקה יוקדת,
אשר גורמים לי ערב ערב לרצות למחיצתך לחזור.
|
הנה זה כל מה שהיה לי אם אין זה די אלפי סליחות
|
כשרע לי הייתי רוצה כמו פעם לדפוק על דלתו של חבר
|
השמיעו לי את הפסנתר העצבני
כשאיזה אלכס טרוד מראה חוצה את הקרון
|
העננים נעים לאט
הטלויזיה ישנה
|
את ישנה ומחייכת, אני יודעת לא אלי, ובכל זאת עובר בי רעד חם.
את מתעוררת, עוד מאוד מוקדם, והתראינו אך לפני כשעתיים ובכל
זאת אני מלאת געגועים למגעך.
|
אתה קורא למרחבים והם עונים בהן עיקש..
"אתה צעיר!!"..
ומתירים קשרים...
שנרקמו אתמול באש..
|
והנה אני שם, עם כל אותן בריות אשר עד כה גיניתי
|
את יודעת שאני לא רוצח :), אני יודעת שאתה לא
|
אני כושלת שוב ושוב בניסיון לתחום את כל העולה בי על גדותיו
לתוך חרוזים ילדותיים.
המילים מתנקלות לי,
הן מפתות אותי בראשי ונשפכות מפי בבלילה המאיימת להטביע אותך.
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
