|
שלום דוד!
הרגע יצאתם מבית העלמין, הישר לישיבה ל"סדר שני". ראיתי אותך
מזיל דמעה, ומניח אבן על המצבה. כן, היום האזכרה של יום
השלושים. על באמת היית חבר בלב ובנפש. אני יודע שקשה לך שם
דוד, אבל אל תדאג לי, אצלי פה הכל בסדר ב"ה. היינו שלושתנו,
אתה, שמוליק וא
|
השעה שתיים עשרה בצהריים בקירוב.
היום אני בן 13, פחות 40 יום... נכנסתי לחדר ההורים. פתחתי
ת'ארונות, מגירות, בתוך הבגדים (לפעמים שם הוריי החביאו את
הממתקים)... כלום! עברתי לארון השני, זה שליד המיטה. לא לקח
הרבה זמן, מצאתי! שוקולד שאני ממש אוהב, אבל... הם
|
איציק. קראתי את מכתבך כמהופנט ושטוף דמעות. איבדתי חבר כזה
יקר, שכל כך חסר לי עכשיו, בספסל הלימודים בבית המדרש, בחדר,
בקביעות... ובכלל, אפילו ב"בין הזמנים"...
|
כן הגיעה גם אפרת, ילדה בת חמש עשרה בערך שנפלה מסוס ונפצעה
קשה. את הסיוט שעברה היא ומשפחתה, לא ניתן לתאר. אפרת היתה
בחדר סטרילי מיוחד שאף להוריה כמעט לא נתנו להיכנס אלא בקושי
עם בגדים מיוחדים. לא זכור לי הרבה ממנה, אך אני זוכר שהסתובבה
פעם אחת במחלקה על הכ
|
|
|
הפראיירים לא
מתים, הם פשוט
שוכבים בלי לזוז
מרוב עייפות.
קומיצה, לפעמים
חושב. |
|
