|
באמצע הקיץ הוא נולד, ביום הכי יפה בשנה
החיים היפים ביותר ניבאו לו,
כמי שנולד ביום בו הכלניות האדומות
מתעוררות לתחייה
|
"איתמר בין שדות פורחים.
איתמר בין ילדים מאושרים.
איתמר בין לוחמים,לוחמים אמיצים.
איתמר בין אלפי קוביות של שיש לבן"
|
היא אמרה תאמין בחיים.
תריח את ריח האדמה,
תביט אל הנוף האינסופי,
תעצור את נשימתך אל מול יצירות הבריאה.
|
בבית האבות של סבתי,
העיניים העצובות נמצאות בכל מקום,
המבט העייף מסתכל עליך מכל עבר,
והעבר הרחוק מוזכר בכל צעד.
|
ערב חג בפתח,
בחלון, מחכה לך,
שלוות עולמים לראותך בני,
עוטף את נכדי ומתקרב אלי.
|
אספלט שחור משחור,
פוסעת בכביש המואר
וברקע קולות צהלת יום הזיכרון
"אל תשלח ידך אל הנער"
|
גשם - תודה לאל, גשם
מים- שטפו נא את תהומות ליבי.
נפשי - רסיסי אפר מאותו היום.
או אלוהיי בבקשה
|
עטוף בלבן כמלאך,
ככה קיבלת אותו.
אמא,
מי יותר מאושרת ממך?
|
ילדי שלי,
כמה מרגיע לראותך משוטט בין פרחי הבר,
כמה מרגיע לשמוע את צחוקך למרחקים,
כמה מרגיע לראותך לידי
|
כניעה
זיכרון,
עברו שנים, כבר קשה לי,
לא מצליחה לראות את התינוק,
|
שדה הכלניות העצום עד אין סוף,
אורך כשמש חד ומסנוור מלאכים,
השמים נהפכו לפיסה קטנה
אל מול דמותך הניצבת.
|
דממת המוות,
שקט על פני תהום
לא נע ולא זע אחיי,
רעיי,
|
תפאורה של חדר איפור - טואלט עם תאי איפור וכיסאות, ומתלה
לבגדים. כל הבגדים על המתלה שחורים, רק שמלה אדומה אחת
באמצע.)
אף אחד לא האמין בי, הוא במיוחד. הוא חשב שאני אגמור כמו
כולן...
|
|
|
קניתי את הספר
של ניטשה "מעבר
לטוב ורוע"
והתחלתי לקרוא
אותו... המשפט
הריאשון? "נניח
שהאמת היא אישה"
והנה, כבר ידעתי
שניטשה מת
להוריד לאמת
סטירה, ולשלוח
אותה למטבח!
אני, שוביניסט
גאה (מתי פסטיבל
השוביניזם דרך
אגב? למה רק
להומואים יש
פסטיבל?) |
|
