|
באמצע הקיץ הוא נולד, ביום הכי יפה בשנה
החיים היפים ביותר ניבאו לו,
כמי שנולד ביום בו הכלניות האדומות
מתעוררות לתחייה
|
"איתמר בין שדות פורחים.
איתמר בין ילדים מאושרים.
איתמר בין לוחמים,לוחמים אמיצים.
איתמר בין אלפי קוביות של שיש לבן"
|
היא אמרה תאמין בחיים.
תריח את ריח האדמה,
תביט אל הנוף האינסופי,
תעצור את נשימתך אל מול יצירות הבריאה.
|
בבית האבות של סבתי,
העיניים העצובות נמצאות בכל מקום,
המבט העייף מסתכל עליך מכל עבר,
והעבר הרחוק מוזכר בכל צעד.
|
ערב חג בפתח,
בחלון, מחכה לך,
שלוות עולמים לראותך בני,
עוטף את נכדי ומתקרב אלי.
|
אספלט שחור משחור,
פוסעת בכביש המואר
וברקע קולות צהלת יום הזיכרון
"אל תשלח ידך אל הנער"
|
גשם - תודה לאל, גשם
מים- שטפו נא את תהומות ליבי.
נפשי - רסיסי אפר מאותו היום.
או אלוהיי בבקשה
|
עטוף בלבן כמלאך,
ככה קיבלת אותו.
אמא,
מי יותר מאושרת ממך?
|
ילדי שלי,
כמה מרגיע לראותך משוטט בין פרחי הבר,
כמה מרגיע לשמוע את צחוקך למרחקים,
כמה מרגיע לראותך לידי
|
כניעה
זיכרון,
עברו שנים, כבר קשה לי,
לא מצליחה לראות את התינוק,
|
שדה הכלניות העצום עד אין סוף,
אורך כשמש חד ומסנוור מלאכים,
השמים נהפכו לפיסה קטנה
אל מול דמותך הניצבת.
|
דממת המוות,
שקט על פני תהום
לא נע ולא זע אחיי,
רעיי,
|
תפאורה של חדר איפור - טואלט עם תאי איפור וכיסאות, ומתלה
לבגדים. כל הבגדים על המתלה שחורים, רק שמלה אדומה אחת
באמצע.)
אף אחד לא האמין בי, הוא במיוחד. הוא חשב שאני אגמור כמו
כולן...
|
|
|
אל תהיה נקניק.
האשה הקטנה
מאלפת דג מלוח. |
|
