|
בכנות ובפשטות.....
אני.
כל פעם שאני מגיעה לשם, העיר גדלה יותר ויותר מלאכים מצטרפים.
אני עוברת ומחכה שנגיע. תוך כדי זה אני ממלמלת "הפעם זה יהיה
שונה-הפעם, לא אבכה".
|
בראשית פיתולי הדרך מתייצבת לה נשמה יתומה המאזינה לנושנות
עתיקות יומין, סוחבות דרכי עפר תלולות ונעל בלויה, הסובבות
במעגל אנושות קוסמי מאין ספור גלקסיות ושנות אור.
|
ומה אם תאמר
איזה משהו קטן
סתם כך באמצע הלילה
|
Believe,
That life will smile back at you.
Embrace,
Those things you never had
|
ואת כולך
כל מה-
שלא אוכל אי פעם לתת.
|
חייל ועוד חייל
בנפש כגוף אחד
מול ההמון-כגורל
|
ארץ קטנה
ללא אב ללא אם
יתומה מאדם
נבוכה מכאב.
|
"...האש השורפת גהנום לוהט
הקפיאה מבטי בלהט רוטט..."
|
ואתה את ידי תקשור בחבל,
תסגרני מכל עבר ועבר.
כחיה פצועה בין גדרות של סבל,
אשרט מקוץ השושנה.
|
אחרוש לעד שדותיך,
אחבוק קטני עצים.
אלגום ממי מעיינות,
|
לנדוד מחלום למציאות,
ללחום על דקה של חיים,
לנשום נשימה אחרונה
ולשתוק...
|
המסע לארץ המתים החל
עוד לפני שעלינו לרכבת,
עוד לפני שנדחסנו בצפיפות,
מזה חמישה עשורים אנחנו כבר בדרך.
|
איש לא פוסע
איש לא משמיע קול
רק ילדה קטנה מרכינה ראשה
מחפשת אחר חלום ישן
|
בין אבני חצץ ותבן,
בין חריץ לבין סדקים,
שם הותרנו את קרבנו,
שם נותרנו ילדים.
|
ראיתי אתכם צובעים את השמים
רוקמים חלומות בורוד
|
התשמור נשימה בודדה
ותנצור נעוריה לעד
|
מפולחות בכאב הושטו אליכם
זועקות למעט אויר...
למעט חמלה.
|
עליהם נושקים לרגלינו
בעודנו פוסעים ברחובות ת"א צרים
עם מעט בכיסים והרבה חלומות
שורקים פזמון ישן, זה לצד זה
|
ומה נותר לי עוד לומר?
לא כלום, סדקים
|
מתערבלות בשדה קטן,
בין קרני השמש היוקדות
מפזמות פזמון ,על שימחת חיים של ממזמן
|
בדממה תאסוף,
שבר אחר שבר
אשר חרץ גורלו בשלי
|
כתבתי את שמך על החול
למצאך ממגע למגע.
עזבתי אותך שם לבד
לא אביא שוב לעולם לאחור.
|
רוח שרבית שורקת בקול
קוראת על צוקי ההרים,
מהדהד קולה למרחק
נישא למקומות רחוקים.
|
ירח של כסף מביט
עליי ועליך פורט,
על גיטרה בלויה
בענן הולך ונמוג
של סיגריה תוצרת חוץ.
|
הייתה שמיכה מסביב-
לגוף היה מבט
מאחוריו הסתתר עצב
|
לאן נעלמה אותה הילדות?
הבטתי לעבר הנדנדות שלנו,
אך הן היו ריקות,
גם גן השעשועים היה ריק...
|
מזמן לא באת לבקר...נכון?
הייתי חסרה לך,
היה לך מאוד קשה להסתדר בלעדי!
|
...אתה נעלמת, בין ערמות גדולות של פיתוי ואהבה. צללת עמוק אל
מצולות הטוהר והשתיקה. נבלע בזרם, הרגשת שייך, סוגר מעגל.
|
היכן שגיתי?
את עזבתני
ואני בין הצלליות נותר.
חזרנה אלי!
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
מצטערים-
הקוביה הצהובה
הזו היא מה
שנשאר מהדף יוצר
שלך
ומ-34453457458
המנויים שלך.
מנוע במה. |
|
