|
אחרי זה היא דיברה איתי על עוד ציורים, וכל הזמן דיברה על דודי
ועל חיילים ועל זה שאימא שלי בוכה בגללם, למרות שלא רציתי לדבר
על חיילים. אני לא אוהבת אותם, אז למה היא כל הזמן מדברת
עליהם?
|
אני, האדם הכי סנטימנטלי שאני מכירה (אני מכירה המון
אנשים...), בוכה המון. בוכה ללא הפסקה - בסרטים, כשאני שומעת
שיר עצוב, בוכה מכל דרמה קטנה, שמחה או כואבת, בוכה כשאני
מרגישה את סבלם של אנשים הסובבים אותי.
|
כשהתגייסתי לצבא, ידעתי שיהיה קשה. לא כל אחד מגיע להיות לוחם
בגבעתי. הייתי מוכן לכך שהמסע בדרך להפוך לחייל טוב תהיה רצופה
מכשולים רבים, שמטרתם רק לחשל אותך ולחזק אותך, בדרך למכשול
הבא.
|
שלוש יריות נורו מאותו רובה, כל החיילים בתזמון מושלם. אכן, זה
היה בדיוק לתפארת. כי ככה לימדו אותנו - להיות חיילים לתפארת
מדינת ישראל. למדו אותנו להחזיק נשק, לימדו אותנו לשרוד במצבים
הפיזיים הכי קשים. למדו אותנו להתגבר על הכל, הכל.
|
הסיפורים הכי יפים הם לא על גיבורים שמנצחים דרקונים ולא על
אנשים מצחיקים. הסיפורים הכי יפים הם ברגעים הקטנים, שגורמים
לך לחייך, שמשאירים בפיך אפילו לא מילה אחת להגיד, שנשארים
בליבך לנצח, ואף פעם לא עוזבים אותך.
|
אומרים שהכתיבה באה בגלים. 'מוזות', כך קוראים לזה. אומרים
שבשביל שתהיה לך מוזה צריך השראה שבאה מאיזשהו מקור ב'אני
הפנימי' שלך. ואי אפשר להגיד שזה לא נכון, כי מה שאתה כותב
משקף את מה שאתה חושב, וזה ה'אני הפנימי' שלך.
|
אני שונאת פרידות. אין דבר שאני שונאת יותר בעולם מאשר פרידות:
פרידות מאנשים שאוהבים, אובדן וכל הכאב הכרוך בפרידות הם לא
דברים שאני מיטיבה להתמודד עמם.
|
איזה כיף לדעת שתמיד יש מישהו מאחורייך. אין כמו ההרגשה הזו,
ומי שיודע מהי חברות אמיתית, שלא תלויה בדבר, יודע כמה כוח
מעניק לך, להרגיש את החיבוק החם של החבר או החברה הכי טובים
שלך. ולפעמים, כשמתחבקים, לא מצליחים לעזוב.
|
פשוט תענוג לעיניים,
מחזה זה לראות,
אז למה, אלוהים,
למה העיניים דומעות?!
|
לא בדיבורי סרק חשקה נפשי,
גם לא בדברים שאת האוזן מסברים,
כדי לתת תירוץ לדמעות של ילד,
לאי צדק ולמוות של חיילים צעירים.
|
|
|
אתה חותך אותי
בתור?
יוסי עדן,
לשהאיד עם
סכין.
נימוס אירופאי
בתור ישראלי. |
|
