|
 81346900
נטלי היא בחורה, נערה, ילדה בת 20, בתחילת דרכה.
היא רוצה לטעום מכל העולמות, להיות זמרת, עורכת דין,
רופאה, פסיכולוגית, שחקנית, והכל עוד פתוח...
הסיפורים והשירים שלה יתבגרו איתה, לאט לאט, היא לא
ממהרת.
כל מה שהיא כותבת, מבוסס על משהו שקרה לה או לפחות
נגע בליבה מאד בדרך זו או אחרת.
הוא סיפר לי מה הוא עשה, איך הוא היה לוחם, אבל היה לו כל כך
רע, שלא היה מסוגל להלחם "כל ירייה ששמעתי, כאילו פילחה לי את
הלב" היה אומר ובוהה באוויר, לוקח עוד שאכטה מהסיגריה ומתבודד
בתוך עצמו. כמה פעמים הוא חזר על המשפט הזה, ואף פעם לא הבנתי
אותו.
|
לפני שעזב, התחנן שאעזוב איתו. כאילו שזה פשוט לזרוק את הכל
וללכת. בהתחלה הכניע אותי הרגש, בסופו של דבר ההגיון והכבוד
העצמי שלי קמו מתרדמת החורף, וניצחו את הרגש ההרסני שלי אליו.
סרבתי בכל תוקף...
|
"אני מאמינה בך" לחשתי, תוך כדי שהוא מדבר בנסיון להצדיק את
עצמו. ברגע שיצאו מפי המילים, העולם מסביב כמו השתתק, חוץ מקול
הגשם שתופף על שמשת החלון, שכמו סרב להקשיב לדבריי והתעקש
להמשיך כרגיל. הוא הסתובב אליי,
|
ביום בו התאהבתי בקיץ, הוא נעלם. כאילו קללה רבצה מעל ראשי,
כאילו לא הייתי זכאית לאהוב ולהרגיש את אהובי. קמתי בבוקר,
הסטתי את הוילון, דמעות עלו בעייני. הכל היה אפור. גל של קור
הציף אותי.
|
היום קרה לי דבר מוזר, באה אליי ילדה, וביקשה ממני שאשחרר
אותה. ממש כאילו היא ציפור שכלואה בתוך כלוב, ומבקשת ממני
לעשות את הצעד הזה לעברה, ולפתוח לה את הדלת...
|
|
|
למה?
הדלאי למה ה 17
מרוויח ביושר את
תוארו. |
|
