|
אנחנו נטלי כותבים, ולאו דווקא בגוף שלישי
אנחנו שמחים שנכנסתם לדף יוצר שלנו
ונשמח אם תגיבו.
חלק מאיתנו יעריכו תגובות כנות ואף רעות,
חלק אחר מאיתנו יצא לנקמה אחר הממזר חסר הטעם
וחלק אחר לגמרי ידליק סיגריה ויאפר על הריצפה
בעוד שחלק אחר לגמרי יצחק ויעיף עוד ביצה על האוטו
החדש של השכנה החטובה (למה מי החליט שמותר לבני 17
לנהוג באאודי חדשה?!)
כך או כך נשמח עם תגיבו
לא שאכפת לנו,
למרות שאנחנו רוצים שתגיבו,
אבל רק תגובות טובות נבלות!
אפילו אם חלקן יהיו רעות...
מודים לכם מקרב לב...
נטלי אולייביש.
"ואז..." היא הסתכלה עלי... "הוא הכניס את זה"
"אוי ווי!" הרגשתי איך הפה שלי מתקעם וכיצד האישונים שלי
מתקווצים
|
איך שצרחתי עליה! ואם הייתי יכול גם הייתי נותן לה סטירה, אבל
אני בחור מנומס ויש לי כבוד לבנות, אז פשוט ירקתי עליה, לקחתי
נשימה עמוקה ואגרתי את כל הליחה ששמרתי למשחק נגד הפועל, אני
שונא את הפועל!
|
ואז נכנסת והבטתי בו, הוא היה גבוה ואצילי, את הושטת לי יד
חיבקת חזק ואני מביטה בו כאילו ראיתי אותו בעבר.
|
עוד 3 שעות לתוצאות הבדיקה ואני ממתינה.
אני מרגישה כאילו הנזמן נחנק בתוכי ואין לו דרך לצאת ואני, אני
רק רוצה שהשעות יעברו שיגידו לי מה קורה איתי ושאוכל לנוח בלי
הצפיה שחותכת אותי מבפנים.
|
"שלום" אמר, "אני דיכאון". הוא הושיט את היד "באתי לארח לך
חברה".
"שלום..." מילמלתי. "שב... יש לנו הרבה על מה לדבר".
"יש לי זמן", הוא חייך, "אני לא מתכוון ללכת כל כך מהר".
|
נאבקנו במשך עשר דקות. היו גם צרחות וכמה דמעות. אחרי הכל הוא
היה לא קטן ונשאר בי גם די הרבה זמן.
אבל לא ויתרתי, והוא יצא.
|
אתה אדם אומלל
כואב לך?
סליחה
זה בלי כוונה או רצון נקמה
זה רק מאהבה
|
אני יודעת שזה יכול לקרות,
שמעתי על זה, ראיתי את זה, אני מכירה אנשים
שעברו את זה,
אבל למה כשזה קורה לי זה כל כך קשה?
|
למה כולם אומרים אני אוהב
מה קרה למחבב
או מסמפט
ולמה כולם מוכרחים מחויבות
|
האהבה ספחה עלינו
ונתנו לה לחמוק,
האהבה צחקה עלינו
ואמרה לנו לחדול...
|
תכתבי את הפחד הזה
וכשתקראי אותו שוב, תדעי
|
ראיתי אותו מונח שם
כל כך חמוד וקטן
הוא פשוט עמד שם
ונראה כל כך מסכן ופחדן
|
למה לנסות
לקוות לטוב
שזה כבר מת
|
דמעות מתוקות חוויתי לראשונה שאחזת בי לאחר כמה חודשים
דמעות מתוקות כשחיבקת חזק והרגשת את חום גופי
|
אני לא בוכה,
אני כותבת בדמעות
שנוצרות מהמוח
וזולגות אל הדף
|
כשלא היית כאן - בגדתי
ואין לי הרגשה של חרטה
|
איך מרגישים כשהלב נשבר?
כואב מבפנים או שזה הכל במוח?
|
לקחתי רובה ויצאתי להרוג את חוש הומר
כי הוא גורם לי להיות עם האנשים הלא נכונים
וההורים לא מבינים מה יש בבחור
המוזנח הזה
|
כוס מיץ תפוזים
זה בריא
זה טיבעי
|
ממשיכה הלאה מהמקום בו נדמתי
תופסת תאוצה ולא נחה לחשוש,
|
כל מה שרציתי
זה נשיקה במצח לפני שתלך
נשיקה אחרונה לפני שניפרד
|
אני אמשיך לחשוב עלייך- עד שהשנאה תפריד ביננו
אני אמשיך להזכיר את שמך בשיחות- עד שהשנאה תפריד ביננו
אמשיך להתבונן בתמונתך- עד שהשנאה תפריד ביננו
ואמשיך לחשוב על מגע שפתייך- עד שהשנאה תפריד ביננו
|
רינה אכלה הרבה
אז היא החליטה לדחוף אצבע עמוק עמוק
לגרון
|
כאב סכין הנעוץ בכיכר לחם,
פחד החירש מהקול,
|
שטן קטן מהלך ברחובות
שטן קטן מחפש קורבנות
|
ייתכן שהאהבה שאתה מחפש הוסרה, שמה השתנה, או שהיא איננה זמינה
באופן זמני.
|
פעם אמרו לי שלכתוב מעצב זה לכתוב טוב.
אז אני כותבת מעצב או דיכאון, אני כבר לא מבדילה בין השתיים.
|
יש אנשים שמנים ויש רזים, ולשמנה שלי קוראים ניקי.
או ניקי ניקי, כמה שאני אוהב להביט בך בולסת להנאתך
|
|
|
לה לה לה לה לה
לה לה לה לה לה
לה לה לה לה...
אחד ששכח את
המילים. |
|
