[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נטלי בלו
ICQ 304789786 304789786  N@T@Li

אל היצירות בבמה האהובות על נטלי בלואל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי נטלי בלואל היוצרים המעריכים את נטלי בלו
נטלי בלו נולדה בבית-החולים תל-השומר, השנה לא
חשובה.
נטלי בלו צמחונית ואוהבת דולפינים.
נטלי בלו מעריצה מוזיקה מכל הסוגים ובכל רמות
הווליום הקיימות, אך תמיד תעדיף להקשיב לגלגלצ ולא
לדיסקים.
נטלי בלו בזמנה הפנוי הולכת לחדר-כושר, כותבת,
ומסתובבת עם חברים ובקניונים.
נטלי בלו מככבת בכל סיפוריה, רובם, נכתבו על בסיס
האמת או על חלום.
נטלי בלו יכולה להיות כל אחת מכם, השכנה מלמעלה,
האחות ואפילו החברה, ואתם לא ידעתם...
נטלי בלו פותחת לכם דלת למוחה, מחשבותיה, חייה,
הכנסו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כולם רקדו במסיבה, בצד הרחוק מכולם ישבה לבד ילדה שמנה,
אביבה.
לא הכרתי אותה אז, אבל הרגשתי ממש רע, אנחנו ביחד כאן כבר כמה
שבועות, אין לה עדיין חברים, אפילו לי יש...
התקרבתי אליה.
שאלתי אותה איך קוראים לה, והיא ענתה שקוראים לה אביבה, היא
משיקגו.

אהבה כזאת חווים רק פעם בחיים, ואז מתים. עכשיו כשאני מסתכלת
על זה מלמעלה, זה נראה הרבה יותר קצר ממה שהיה. שלוש שנים
קסומות. הכל קרה מהר, ובדרמטיות.

היה נדמה לה שכולם מתנכלים לה,
היה נדמה לה.
כל הדלתות היו סגורות בפניה,
היה נדמה לה.
לכודה, מתרוצצת בין הדלתות, אך הן, נסגרות בפניה, מונעות ממנה
למצוא את העולם שאותו היא מחפשת, היא משתוקקת.

אהבה נכזבת
הייתי ילדה ביישנית, סגורה בעצמי, ואז יום אחד נפתחתי. אתה
גרמת לשינוי.

אהבה נכזבת
היא הסתובבה לעברו, נישקה אותו, ותוך כדי כך, מניחה את ידה
השנייה על לחיו. הוא עצר אותה, והחזיק את ידה. "יש משהו שאני
צריך לספר לך" אמר בקול דרמטי."הערב הזה, לא היה סתם עוד ערב
של כיף ביחד, ולא תכננתי אותו כדי שיגמר כמו שהוא נגמר"
"אתה מתחרט?"

טוב.
טוב לי.
ואז, אז זה משתלט.
הפחד הזה, לאבד.

ועל השולחן תהיה מונחת השרשרת שלא סיימתי להכין, ואמא תפתח לי
את התיק ותגלה שעורים שלא הכנתי, ומבחנים שלא הראתי....דווקא
ציונים טובים. סבתא תגיד "רציתי להיות בחיים לחתונה שלה" וסבא
יגיד...

דברים שנטלי לא אוהבת כשהיא נטליוטושקי:

כשטושקי נעלם לפעמים ומשאיר אותה לבד, בלי להתעניין בה או
להביע תשומת לב. כשהיא חסרת בטחון לפעמים ובמקום לחזק אותה הוא
רק מחליש.


לרשימת יצירות השירה החדשות
על מדף הבובות מסתתרת,
בובה קטנה, קצת אחרת
בובה בובה קטנה שלא מחייכת
בובה קצת נסערת

שוב, כמו תמיד אני לבד
ושוב, כמו תמיד אין לי אף-אחד
ושוב כמו תמיד,בודדה.

שואה
אם הקירות היו קמים,
על מה הם היו מספרים?
על מוות ועל גדרות,
על שנאה, שלא נבראה בלבבות.

שואה
אולי יש צבעים שונים לפחדים שונים?
אני חושבת,
ונגמרים לי הצבעים.
הפחד לא כתום, כמו ריח התפוזים
לא שקוף כמו המים, נוזל החיים.

בובה שבורה על המדף
מחכה שתחזרי
תני יד,
תעזרי.

כל שנה קשה יותר
כל שנה
זמן עובר
השעון מתקתק

כשהלילה הפך לאט ליום
הדמעות זלגו וזלגו בלי סוף.
בכייך קורע את ליבי,
בכייך כל כך אנושי.
הייתי רוצה לעזור לך, ביתי,
אך בשלשלאות ברזל הוא כובל אותי.

מישהו שיהיה זקוק לי,
שאהיה לו אויר לנשימה.
מישהו שאבטח בו,
שיתחבר לי לנשמה.
מישהו שיאהב אותי,
שידע בדיוק מה להגיד.

לפעמים זה כאילו נזרקתי מצוק,
וחייבת לשחות, לשחות או למות.
לסחוט שאריות של כוחות,
כוחות שאזלו לי מזמן
לישון ולישון, לא לקום לעולם.

שכול
למדת ביולוגיה,
היית בצופים,
צחקת.
אהבת.
היה לך אומץ,
היו חברים.

לא מוותרת
ולא נגמרת
יכולה להצליח
לעבור את הכל.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כאן, בבית הזה, הרגשתי אהבה.
כאן, הרגשתי בטוחה,
כאן.
האהבה נגמרה, הבטחון התפוגג,
ואין סיבה להשאר,
כאן.
הבית הזה, שהיה מלא חיים,
עכשיו מלא בזכרונות מהתקופה "ההיא",
של לפני מחשבות על גידולים וניתוחים.
הבית הזה, בו את צחקת פעם, אמא, הפך לקברי.
לסיוט

הוא חדר אליי וזה כאב.
הוא חדר לתוכי, לליבי, לגופי.
הוא חדר לפרטיות, נוגע באיזורים רגישים.

1. אני נטלי.
2. כמעט בת 18
3. אני בכיתה י"ב
4. אני שונאת שקוראים לי בשמות חיבה
5. אז אם אתם רואים אותי, תקראו לי רק נטלי.
6. הייתי ב 6 מדינות בעולם (חוץ מישראל)

הוא הושיב אותי על הכסא השחור הגדול.
לפני זה הלכתי, אפילו מהר, אבל הוא הושיב אותי.
כבל את ידיי, את רגלי, עוצר אותי מההתקדמות.
כולם ממשיכים ללכת, ואני יושבת בכסא.
זה הוא, הוא הושיב אותי, זו לא אני שהתיישבתי.

מכתב
את תמיד שם בשבילי, את יותר מחברה, ואני מקווה שגם אני לומדת
לעשות את זה נכון.




אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
בצער רב וביגון
כבד החלטתי
לשמור לעצמי את
הזכות להיות
מצחיקה.


זאתי שגורמת
לכולם לבכות.


תרומה לבמה





יוצר מס' 20574. בבמה מאז 26/6/03 10:25

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנטלי בלו
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה