|
"אני כותבת כדי לנסות להפוך את העצב לכמיהה ואת
הבדידות לזיכרון"- פאולו קואלו
היא בהתה בדמותה המטושטשת בחלון המלוכלך, בחוץ ירד גשם והכל
נראה אפור. אפשר היה לחשוב שבית הספר יהיה קודר יותר מבדרך
כלל, אבל זה לא היה כך. להפך, זה היה משחרר, כמו שסופר מפורסם
אחד כתב: "היא הרגישה שהטבע מתואם איתה, משקף את הנפש שלה".
|
בני האדם מכורים לאסונות, כל יום אנו צופים בשקיקה בקופסת
הפלסטיק השחורה ומחכים לשמוע דבר מה נורא שקרה במקום רחוק
כלשהו. אנו רוצים לדעת את מספר ההרוגים והפצועים, את רמת
הפציעות, את תנאי בתי החולים, את העונש שקיבל האשם. כל פרט קטן
מספק את הצורך שלנו לטרגדיה.
|
|
|
...מלפנים
ומאחור
ולאורך כל
המסלול ובבקרת
הרמזורים
עמדו אנשינו
ועצרו את
התנועה
בעיר למשך שעה
שלמה.
"הבת של הדון
עוברת טסט" -
לחשו האנשים...
צפיחית ספיר
בטיזר מתוך
הסלוגן "הדון של
תל-אביב" |
|
