|
רבות אבני הדרך
נשזרו במחרוזתי
מהן בורקות ונוצצות
חלקן שבורות מנופצות
|
אם תקנה מניות בחברה שלי
ההשקעה שלך תהיה כדאית
אך אתה קונה נכסים
מזייף קבלות
ולכן היא איננה רווחית
|
או שאתה נכנס,
או שאתה יוצא,
או שאתה מחפש
או שאתה מוצא
|
כשאמא חזרה
עם אח קטן
לא רציתי יותר
ללכת לגן.
|
אבי מת
בבית
ביום שישי
באייר,
|
איכשהו
אתה מצליח
שוב ושוב
בי להפיח
את התקווה
|
שוב היא מתדפקת
מנסה לחזר
נפתולית ומשדלת
מתפתה לבקר
|
אל תוסיף מלה
אמרת די,
כל מה שתאמר
שמעתי בוודאי
|
אל תפסיק
לאהוב אותי לרגע
השאר תמיד קרוב אלי
אל תרחק
ממני ולו רק צעד
|
הייתי עוצמת עיניים
ודומעת,.
מבקשת שלא תשקע
כדי שאספיק.
|
אין לי אכזבות
אני זורמת
אם זה יבוא-יבוא
ואם זה לא-אז לא
|
כשתאהב,
אם תאהב,
תן לי לבוא וללכת,
שמח לקראתי
והאור בעיניך,
בכה בלכתי
עד ששוב אחזור
|
נשבעת שבאוגוסט
מקסימום ספטמבר,
תיצור שוב קשר
כשתחזור.
|
אני איתך, ילדה שלי
בכל מקום בכל שעה
בכל מצב
כשאת טועה, לא יכולה
|
אני באמת לא נראית כזאת
אני יפה הרבה פחות
זה רק הברק שבעיניים
גומות החן שבלחיים
|
בנעורי
אני זוכרת
היה מעט
ולא חסר
דבר.
|
אצל סבא וסבתא
מותר לי הכל
להשתולל, להרעיש
וממתקים לאכול,
|
ארבעה עוברים
מתחלקים
חיים
נושמים,
|
אתה לא האיש שהיית
שראה את הטוב בתוכי
שלקחת אל בין זרועותיך
ועטפת בחום את גופי
|
אתה שם,
לפעמים
אתה פה
חי את חייך
בין הימים.
|
בלילה באות המלים
ובוכות
על שלא נאמרו
או שכן
|
בסוף היום
נסגרת דלת,
מוסט וילון
מוגף חלום
אחרון
|
בעיניים עצומות
אתה יודע
את המחשבות הנסתרות שלי
ובחיוך המלוכסן, הספקני שלך
חושף אותן ומסכים
|
כי הערב ירד
קורי העצב
לכדו אגלי שמחה
והגיעה העת
למחול.
|
דקה,
דומיה
מביטה לשמים.
מבעד לענני הכבשה
נוקבות עיניה,
שותקות.
|
דרך העיניים
רואה את התהום
ואיך את מטפסת משם
אל האור
|
פרצת אלי דרכים
כדינמיט
נסוגות ממני
בדממה
בכבישי עפר.
|
אהבתך -
פנסים בעיניי
וכשנדמה שחמקה
כבו.
|
בבית שלי יש חלון
המשקיף אל הוואדי ממול,
באביב מזהיבה לי שיטה מכחילה
וקידה שעירה בחורף
|
אני זוכר אני שוכח
עיתים נובל עיתים פורח
אני מרגיש אני אטום
אני מושלם או בעל מום
|
את מה שהוא ראה
הוא מעדיף לשכוח
וכל מה ששמע
אינו נותן מנוח
|
ובעת כפרות וסליחות
כשופר קולי קורע
מבקש אותה
לצדי.
|
אזרע מחשבות ברוח,
והן תנבטנה כמילים
בשיריהן.
|
כשהבוקר יאיר
על עולם של שלום
בו אתה ואני
נעיז לחלום
|
שקיפות עורפית מושלמת
חמש אצבעות
לב נכון פועם
עם כל המחיצות
|
אני לא דעתן
ואפילו לא עקשן
אני תמיד מוותר
לא מתווכח יותר
|
למה אינני עומד בראש
פתח ושאל המספר 3,
לא מסכים ש 1 הקטן
יהיה תמיד ראשון, החוצפן
|
הוא מפיק מהכלי
יצירות מופלאות
וקלידיו נכנעים
למגע אצבעות
|
כליל החורש יודע
עליו להשיר בעתם
ופרחים ורדרדים
מגזעו להנץ
בזמן.
|
נמאס מהקור
מהגשם הרב,
לא רוצה לחכות
לא, אין מצב.
|
כשהצלע שלך על שלי מונחת
אנחנו ממש חופפים
כשהשוק שלך בשלי נוגעת
אנחנו מאד מתאימים
|
התנים שבוואדי
בפתח ביתי
על הר הכרמל
מתאספים הם
|
ואתה תבוא אלי
עם יד שמלטפת
תגע בי ברכות
של משי וקטיפה
|
וביום ההוא
עלתה השמש כהרגלה.
אילו ידעה
הייתה נחבאת
ומחשיכה
|
מנסה
להשתנות,
לרצות
לפצות
כבר כמה לילות
|
סגול של אזדרכת
מבעד לחלון
מחנק של געגוע
מתקבע בגרון
|
הוא מביט בפסגה מתרחקת
את בנוף הנשקף מסתכלת,
אגמים ובארות של מים חיים
לו נדמים כבורות שחורים.
|
קחי לך ילדה
חרוזי מילותיי,
השקופים
לך יהיו
הינומה
|
וריח בישולים מציף את כל הבית
עם עוף וירקות טבולים בשמן זית.
אחד רוצה סלט בלי חסה ופלפל
שנייה בגלל השום מתחילה להשתעל.
|
נמסות כתפרים
עם הזמן,
מגלות צלקות
של פצעי אורך ורוחב.
|
ילדה של סתיו
נוגת עיניים
עלים בשערך.
ימי עגמה
עוברים עלייך
שלכת בקולך.
|
עץ הזית העבות כבר מזדקן בשקט,
קרן שמש רחומה כסיף עליו נושקת.
נדמה שקומתו צמקה עם השנים,
ולא מכובד הילדים או שמן הזיתים
|
אני שותה אותך
בלגימות קטנות
שלא תיגמר
אתה הכי מתוק
לקראת סיום
|
מה עוד צריך לקרות
כדי ששוב נבין?
מה יש עוד לעשות
כדי שלא נלין?
|
לנשום
את אוויר הלילה
של אז,
להריח
ריחות צרובים
|
תשירי לי
שיר אהבה
כשאשוב מכאן
הביתה
|
פגשתי פעם ברכבת
בקרון הלילה
של חודש דצמבר הקר
מבלגרד לבוקרשט
|
לא טוב היות דגל נישא
מונף מתוך השכול
עוטף ארונות מתיו,
המורד לחצי
|
אותי שום דבר כבר לא יפתיע,
אם השמש בגבעון דום תעמוד,
ואיש את אשת חברו יחמוד,
והמשיח על חמור לבן יופיע
|
לשכב על הגב,
הכרית מתחת לצוואר
האף לא ייסתם
הגרון לא ייחנק,
(באחריות)
|
בית קפה קטן
שולחנות עץ עגולים,
נרות כתומים
להבות מרצדות
|
והריח, הו הריח
מצווארך
דביק וחמצמץ
ייספג בי
יכניעני
|
כולם חומדים
פיסות של אהבה
|
דבר אתי, אני שומעת
קולות לבך כמהים לצאת
אפשר היית קצת פתוח
ומשחרר אמת אחר אמת.
|
אני
מבשלת לי שיר חדש
הוא מתחיל כבר
לזרום בעורקים,
מתוק טעמו
כתפוח בדבש
וריחו כמו גן של ורדים
|
המצב היום הוא וירטואלי
וממש ממש לא רציונלי
ההווה נדמה כל כך בנלי
והעתיד נראה לי, מה זה, טרמינלי
|
לעמוד בצמדים
או בשלשות
בצרופים מקוריים,
לרצות, לפתות
אותי.
|
אני ממוללת
מלים
כעלים בשרניים
בין אצבעותיי
|
מנדל'ה,
דודי בן הי"ג
אחי אמי,
אהוב נפשה
בבת עינה.
|
אני אוהבת כשקוראים לי סיפורים
על חיות שמדברות וצמחים מוזרים
אך כשיש בסיפור כרישים אני חושבת
להפסיק להקשיב ואפילו עוזבת
|
הלוואי שהייתי מצוננת
והיה לי אפילו קצת חום
אז אמא תאמר לגננת-
היא נשארת בבית היום
|
אתה תהיה לי נהג מונית
בגשם תאסוף אותי
ברדיו שלך לאונרד כהן
I'm your man ישיר לי
|
אני נע לקצבך
משתוקק אל חיקך
לאט בעורקיי את זורמת.
|
במסלול המהיר מתעלם מכל תמרור,
אני יודע בעצמי מה מותר מה אסור.
אף שוטר מוסר אותי לא יעצור,
וקווים של הפרדה בקלילות אעבור,
|
אל תנסה אותי
לא אעמוד בו.
|
עם שמלות ארוכות בשלל צבעים
נעלי זכוכית וכרכרה מלכותית
פיית קסמים עם שרביט פלאים
ונסיך מתאהב בילדה לכלוכית.
|
סבא אוהב לי סיפור לספר
כדי שאגמור לאכול מהר.
לי זה לגמרי, לגמרי ברור
שהוא מלבו בודה את הסיפור.
|
סבא נבהל מנסה לעצור
תופס מקדימה וגם מאחור.
זה ממש מסוכן, הוא מתנשף
ואתי על ספסל הוא נח, מתיישב
|
פרושה לפניך
במנהרת החושך
בין הזמנים.
|
אני קורא אותך
כמו ספר פתוח,
את גיבורה ראשית בעלילה שלי
שכל הזמן נבנית ונארגת
מרגשת, מפתיעה ומסתבכת.
|
מסמנת לעצמך
את הגבולות,
מבקעת את הקליפות
וצומחת.
|
עצובה האזדרכת
התדעו מדוע ?
היא עומדת בשלכת
כבר מעל שבוע.
|
מלים שאמרת
הרחיבו עורקיי
כתומך
דיללו את דמי
|
עשיתי היום המון דברים
הייתי בגן ופגשתי חברים,
נשארתי איתם גם בצהרון
עכשיו אני צריך רק
פיפי ולישון
|
נפרדת לאט
כל שעה, כל רגע, לאט
פעם שכחת את שמי
ופעם- את בני
|
הולכת לך ברחוב
ובכלל לא שמה לב
שאת נראית כה טוב
וגורמת לי כאב
|
ללטף
זיפי זקן בני יום
לנגב אדי זיעה
ממשקפיך
|
גרניום גווע
של תום הקיץ
מתנועע,
מתפלל ערבית לבוא סופו
|
אהבי אותו
קצת פחות
ממה שהוא
אותך
|
רואה את
כתמי שמש הנעורים
הנאבקים לשרוד
ולגלות
|
רוקדת איתך
את מחול החיים,
ירך מול ירך
חזה אל פנים
|
רק חיבוק אחד ודי
אחר כך אעצום עיניי
וארדם
|
שם
שערך הזהוב
רום קומתך
קטיפת קולך
ודמותך שערגתי,
שביקשתי
|
שהלילה ירד כבר
אני מבקשת
שהיום יחלוף
לו ביעף
|
שוב אתה כאן
חזרת,
עיניך שונות.
לא הייתי איתך
כשהלכת
|
את כל המלים אני שומרת בצד
לשלהי הסתיו,
אדע שאהבת אזכור שאמרת,
כשכבר לא תאהב.
|
דבר, אהובי, לחש בתשוקה,
לטף צווארי החלק בשקיקה,
כבוש את ליבי במבט, בשתיקה.
|
שורות מחכות לי,
אולי מחר אבחר בהן
לפתוח
|
מישהו ידפוק לך על הדלת
מישהו יגיד שהכול נגמר
מישהו יצרח שזו רק איוולת
מישהו יבכה שאין לו מחר.
|
צנועה ומבוישת,
עפעפי תריסיה מושפלים.
שרידי מסמרים על קירותיה,
מעקפי צינורותיה שנסתמו
חשופים לכל עובר
|
האם אפשר
לקבל את הבלתי נמנע
לשנות את הבלתי ידוע
להביט מחדש בתמונה
לאהוב ולמצוא עוד מרגוע
|
שנתי
נודדת לעייפה
מחפשת בית
נטול דאגות,
בלי זכרונות
ללא געגוע
|
פתחנו חלונות,
כיבינו המזגן,
הרשינו לרוחות
לחדור מתוך הגן
|
כמה אני צריכה קצת שקט,
אל מול הים והגלים לשבת
לשכב בחול הרך והחמים
להזכר שוב בימים טובים
|
תזכירי לי
איך הסתכלת בי סתם כך
חייכת והמשכת ללכת
הפניתי ראשי לא ראיתי אותך
|
השמש משנה
את זווית הקרינה
והצללים שוב מתארכים
הרוח מנשבת בקרירות נעימה
|
מנערת את חטאי
אחד אחד
מקפלת אותם מחדש
צבעים צבעים
|
אני רוצה חלון חדש לפתוח
ולהרעיד את כל נימי נפשי
ולנסות למרות הכל לפרוח
ולהיות שוב מחדש חופשית
|
וכעיוור תגשש בינות
חדרי לבי המצולק
שכבר מזמן
איבד אהבתו....
|
אל הארכיון האישי (31 יצירות מאורכבות)
|
|
ניקול האם היית
או חלמתי חלום
ד"ר מישה רוזנר
סובל מבעיה
חמורה של קרי
לילה, ומבעיה
עוד יותר חמורה
של אוננות
כפייתית, מבעיה
עוד יותר חמורה
מחמורה של
סכיזופרניה
אסטמה
תרשת נפוצה
ושבר הליכה
וחוץ מזה הוא
קטוע רגל שמאל
וקצת מקריח |
|
