|
הם אהבו כמו שאף אחד לא אהב אותם
|
הזבובים חגים כאן במהירות מופרזת
גם הזמן
היתושים עוקצים ללא הפסקה
גם העבר
|
אומרים שהכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם
אם תשאלו אותי
הבדידות
|
דלתות שנסגרו
נפתחו
ידיים שהתנתקו
התחברו
|
להתעורר ולהרגיש
להירדם ולהחמיץ
|
השיר ברדיו מנגן
זיכרון קסום אליי חוזר
|
מאז
אני וההיא נפרדנו
זה כבר הרבה זמן שלא דברנו
וזה עדיף כך
|
אהובת נפשי
רחוקה
וקרובה את
|
מסביבו הכל סימן שאלה
כל מה שהיה אתמול ויהיה מחר
|
בעיר נוכרייה
עם אישה איתה נוכח אני שבוע בלבד
|
עומד בתור אל האהבה
מקבל כרטיס ונכנס
|
בדרך בה כולנו הולכים
בדרך בה כולנו דורכים
בדרך בה כולנו נמצאים
דרך החיים
|
הבדידות הזאת
גורמת לי לחשוב
עכשיו אני מבין
שאת ואני שיקרנו לרוב
|
כמו מזג אוויר
בו אנו שבויים
כך גם אתה
שבוי
|
הזמן עובר ולא עוצר
אם יכולנו רק להתבונן
|
העט והדף,
היחידים שמקשיבים ומבינים אותי
לוחצים עליי להנציח עוד שורה
|
הגיטרה הנפרטת גורמת לשתיקה
כמראה של האישה הצווחת לעזרה
המחשבות והתהיות עלייך
גורמות לאי שקט, אי מנוחה
|
האישה איתה בכיתי
כבר לא מוכנה למחות דמעותיי
האישה איתה שכבתי
כבר לא מוכנה בגופי לנגוע
|
אני זקוק לאמת
אני זקוק להתפכחות
|
כחפרפרת באדמה
הלא נראית לעין
גר אני בביתי
|
לעולם אין אדם
יהיה חופשי באמת
|
ברגע אחד
כל מה שחשוב
כבר לא
|
מהאור יבוא החושך
מהחושך יבוא האור
|
והן כואבות
כאשר אחת המחשבות
חושפת לי את שיניה
ונוגסת
|
ילד קטן בוהה במקבץ
כנראה שהוא היחיד שמנצנץ
|
הכל אתה עובר
עם הנעליים הגבוהות
שאם לא שחורות
אז אדומות
|
עומד לי בגרון
כשאני רואה אותך סוגרת דלת והולכת
|
אני שוקע ואין מי שיציל
אני שוקע ואין מי שיגן
|
תמונות דיגטליות שצולמו ממרחק של 4 ק"מ.
|
|
|
לקח לי חמש שנים
להגיע, חתיכת
דרך, הא?
לאה. |
|
