|
רגע של שקט
ילידת קיץ 1986, צהרי היום.
כבר כמעט לא כותבת
יש תקופות שעדיף להיות..
ועדיין... מילים הן מילים הן מילים, שלנו, של עצמן,
עוזרות, מצמצמות, מרחיבות, מתמרנות.. מדהימות.
שתזכו לחיות בדרך שלכם, תהיה אשר תהיה, שתדעו מתי
לצעוק ומתי לקחת רגעים של שקט. שיקשיבו לכם, שתדעו
להקשיב.
"רגע אחד שקט בבקשה. אנא. אני רוצה לומר דבר מה!"...
אם הייתם מפילים אותי למים עכשיו
הייתי שוקעת למעמקים ללא שהיות.
הייתי עוצמת את עיניי ומקבלת פנימה
את דחיפות הגלים.
|
עוצמת את העיניים חזק
חזק, כדי לא לראות יותר
כי כשפותחים, הכל פתאום חדש
ויש כתמים.
|
קשה לקרוא שיר על אדם לבדו בעולם.
אין כבר סדר.
כל כתף משתמטת מהראש הרוצה מנוחה עליה,
כספסל על אם הדרך שחלקיו שבורים.
|
יש רגעים של התבוננות
שאפשר לשקוע בהם
עד סוף קו המחשבה.
|
הנה אצבע אחת
רק אחת, ודי. לא מגיע לה יותר.
מרפרפת, מרימה אותה רק קצת, מחזקת
ואז, ממשיכה.
|
תני קצת שקט
תני הרהור
לפחות תתנסחי - תתבהרי
והיא
לוחשת, מתערפלת,
ונשארת לצדי.
|
מה ביני ובין רגעי האושר? איך אוכל, בידיי העייפות לפרוץ את
אותה החומה שאני בונה סביבי? מבצרי. ממשיכה לחיות, יותר בתוך
עצמי, אבל גם אתכם. צוחקת, לוחשת, נושקת על צווארכם ומחפשת
מנוחה.
|
|
|
