|
 97571457
נעמי נולדה בשנת 1986, חצתה את העולם וחזרה הביתה.
נעמי עדיין מחפשת השראה אמיתית כדי שתוכל להסביר את
עצמה.
את הדף הזה סגרתי. הוא היווה תקופה אחרת...
אם מישהו ייכנס... רק תקראו ותהנו.. אני מתנצלת על
הבלבול, אבל החיים שלי עדיין משתנים בכל רגע, וגם לי
קשה לעמוד בקצב.
כרגע פתחתי דף חדש בשמי האמיתי - נעמי פפו, אז אם
אתם רוצים להמשיך את הדרך שלי, אתם מוזמנים.
הרומן שלי עם הכיכר התחיל בעצם השנה.
אם חושבים על זה אף פעם לא באמת התחברתי לכל הקטע, אבל גם
הרגשתי איזושהי שייכות לשם,
אולי רק בגלל שככה אמרו לי שמרגישים.
|
שלום לך. אני את.
רציתי לכתוב לך מכתב כי לא רציתי שתשכחי אותי.
רציתי להזכיר לך את הגיל הזה, המבלבל, המוזר, המרתק, הנהדר,
המעצבן, המרגש. הגיל בו הכל חדש. הגיל שבו לא יודעים למה לצפות
וגם לא איכפת.
|
light as an angels tear
the sky is blue
but i'm full of fear...
|
גשם תמיד גורם לי להרגשה של חוסר ודאות.
כל חורף אני יוצאת החוצה ומרגישה את הדוקרנים הקטנים של הקור
חודרים אל העצמות, אוספת אל כף היד את הטיפות הצלולות ומדמיינת
שהן דמעות של משהו מלמעלה, לא בקטע העצוב.
|
הבית שלי,
מקום מקלט וגיהנום
שמחה מהולה בצביעות.
דברי אומר מעודדים
יחד עם חוסר איכפתיות משווע...
|
הפנטזיה נגמרה
מתי היא תחזור
אני רוצה לצאת מהחור השחור.
|
כל מילה כמו חץ
אש צורבת ששורפת את עורי
כל הברה כמו פצצת אטום
מכלה את מה שנותר בנפשי
|
היד שלי מתנתקת מהגוף
נופלת לאדמה,
מתגוללת באפר שלך
וממשיכה הלאה...
|
השפתיים נפגשות,
נוגעות, מרפרפות,
מקצה הלשון פורצות להבות.
המצח נוגע,
העיניים נעצמות,
עוד מעט נגיע אל ארץ החלומות.
|
ציירתי בראש תמונה יפה
ציירתי שמיים ופרח
וציירתי אותך ואותי
לידך.
|
הצל של גופי
מטיל ספק על אבן של תקווה
רגע עמוק של נוכחות
בלי תזוזה, בלי נשימה
|
הכל חסר צורה ומעורפל
העיניים אוטומטית נעצמות חוזרות לעולם החלומות
במראה הדמות שונה. קצת עייפה, יותר רגועה.
עוד לא נכנס לראש היום, הבלבול והרעש שבא פתאום.
כמו על סמים רק יותר הגיוני
זו הדמות במראה
זו לא אני.
|
קרן אור לפנות בוקר.
רגע של צבע אדום.
הים השחור של הלילה
נמוג ומפנה מקום.
|
don't you understand?
it is all only a game.
the best player is the one who didn't try to win
and the people are all trying to survive
because they think it could get them a bonus life
maybe it was all planned that way
that faith would control our m
|
אני כמו גוש חימר רך, מנסה להתגבש ולהתקשות, כל אחד לוחץ לחיצה
במקום אחר. בסוף תצא צורה. ניסיתי להתרחק, לפסל בעצמי את
האישיות שלי, אבל כבר אי אפשר, השקעים כבר התקשו, טביעות האצבע
כבר התמקמו בנוחות בתוך נבכי נפשי.
|
יש דיונים בלי מטרה.
יש דיונים פילוסופיים, שלא מסתיימים אף פעם,
כי אין מסקנה נכונה.
יש דיונים פוליטיים,
חסרי רגש וחסרי הגיון,
ודיונים שיש להם כוונות זדון.
|
לפעמים אני מרגישה כמו אחד העלים הכתומים בסתיו של אנגליה שילד
תפס אותו ומחץ אותו בידיו הקטנות.
או אולי כמו עלה ירוק בחורף בארץ שנשאר תלוי על העץ, אבל על
ענף בודד.
כן, יש הבדל.
|
אני בטח סתם מטומטמת. לכדתי את עצמי ברשת שלכם.
תהיו נחמדים ותוציאו אותי מפה.
בבקשה.
|
להיות ישראלי זה לחיות ביחסי אהבה-שנאה עם המדינה שלך. להגיד
שאתה מתעב את הצבא, אבל לקלל את כל הסרבנים והעריקים.
זה ללכת בחו"ל וכל הזמן לבדוק למה אין חיילים מסביב, וזה
להדליק רדיו כל שעה, לא משנה איפה, לבדוק מה חדש.
|
אני מחפשת את האנשים האמיתיים, בחייהם, בבעיות הקטנות שלהם,
בבתים שלהם.
כל פעם שאני רואה חלון, העיניים שלי חודרות עמוק מאחורי כל
המחיצות, הוילונות וכל מה שנראה מבחוץ. היצר שלי להבין כל אדם
משתלט, ועל כל חלון נבנה סיפור, תיאוריה על היושבים מאחוריו.
|
|
|
"תגמור כמו
שאתה, כמו
שהיית..."
הועד המתרגם
מתפעל מהסובלנות
של מר קוביין |
|
