|
מבט הדממה
חד כסכין אדומה ולוהטת
חודר לתוך ליבי
זאת לא משהי אחרת
זאת אני הנאשמת
|
כי בסוף השמיים
יש מקום, אולי
שאחרי כל מה שבא והולך
אחרי טעויות אין ספור
יש שם אור חמים שזורח ברחמים
|
ותהי שם יד הקנאה
ויבשו מעיינות החסד
ותבואנה חיות רעות
ותקצר יד הרחמים מאוד
|
משהו כועס
על חלק שלא נשאר
על משהו שנשאר חסר
|
מבט עיוור
ידיים משותקות
מושטות מבקשות
|
שניים, שניים מתגנבים
מתפתלים משתכרים
מהאש
|
והם ממתינים
כמו לגשם ראשון
שהכל יסתדר
שהכל יתבהר
ולא היה רעש
ולא היה כעס
|
|
|
כשאני בבמה
חדשה, גופי הזקן
רוטט.
שלמנאסר. |
|
