|
נולדה בחולון ב1981 ומשם היגרה לאזור שקט במרכז
הארץ,שם גילתה שהחיים בשוליים מהנים יותר מהחיים
במרכז הבמה, היא כתבה בעיקר למגירות ומעט מאוד שירים
התפרסמו תחת שם בדוי באתרים נידחים ולא ידועים
עד עכשיו...
אני אצטרך ללמד אותכם לא להופיע כשאני לבד-זכרונות קשים שלי.
|
...אתה חופר בתוכי כמו ארנק בלוי מוציא שאריות של הלילה
מתוכי,
זכרונות של חיים שלמים כמו קבלות זורק אותם ללא רגשות...
|
ובזכרוני אתה נותרת גם כשהפכתי אבן מתפוררת.
|
כשהחלטת שאת לא מפחדת מדבר
ממה עוד נותר לפחד
מלבד איבוד הקיום
המציאות נשאבת מתחת לרגלייך
|
דף ביומן שלא נכתב בו דבר.
|
מוות זקוק לרחמים ולאהבה
ואני בתוך כל האדום הזה
דאגתי לעצמי
|
אם הייתי יכולה לשדוד אושר הייתי שודדת אדם זר.
|
בשעות של גאות ושפל
כשהים שוחה אל הירח
ואני שוחה אל עצמי, אל הבדידות,
אני חושבת על שמות, על שיחות, על פרצופים
|
המוות אינו נופל מן החיים
להיפך, הוא חזק מהם
כיצד מסבירים כאב?
|
ובתוכנו מתעוותים, נצפדים כמו גופות קרות
|
תמיד מוכנה לספוג את החיצים שלך...
|
משהו נראה מבעד למראה, צללית קרועה, עיניים כבויות
בהעדר סיבה לך אני ממציאה את עצמי מחדש.
|
ואני עדיין מאמינה שגם אני לא נולדתי
|
אז צוחקים,מנסים לצחוק ככל האפשר...
|
אף אחד לא מרגיש פטריוט על אדמתי הנחרבת
אף אחד לא תוקע דגלו בי
|
ואני סוחבת איתי
אותי
ואותך.
|
עת השאול הגיעה
וקינתי לא בורכה בדמעות
הסוף חסר הסוף
|
פירור לפירור אני אוספת
מנסה לחברם בחזרה.
אך חתיכה גדולה מאלה
יושבת עמוק
בבטנך.
|
צלילותו ברורה לי כל כך כעת
|
בערפל הזמן, בזיכרון דהוי
בחרתי להגיח ולנשום
גם אם זה היה מאוחר מידי
זה היה מוקדם בדיעבד.
|
הוא בחר להיכנס כשד לנפשי
להשמיד ולחטט בנבכיי נשמתי.
הכל הרוס עוד אמרתי לך.
אבל אתה בשלך-
מאזין רק לקולו של ליבך.
|
עוד יגיעו ימים נמצא את עצמנו חשופים
אתה תשכח את פניי
אני אשכח את ליבך
|
אני ריקה כמו הכוס שהנחתי על הבאר, רק קצף פרוע זולף...
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
מי מוצץ בימינו
עם שוקולד
נוטלה?
זאת שאהבה את
התל-אביבי |
|
