|
 102490347 rain girl
נעמה היא ילידת 1988 קצת שונה... קצת זיגזג...
כותבת מה שבראש שלה, כדי להוציא את המחשבות הקטנות
והמעצבנות....
טוב, אני חייבת לצאת מפה. אין לי כוח. טוב, כשאני מגיעה לשלוש
אני קמה, ברור? ברור. אחת, שתים, שלוש לקום! לא עבד, אני עוד
יושבת.
|
האיש הקטן בראש שלי העביר למצב אוטומטי, וחשב לעצמו שדוקא היה
לו יום די טוב. הוא אפילו הצליח לצאת משיחת הבנות ההיא בלי
לבכות. הוא היה מאוד גאה בעצמו.
הוא הסתכל על הבבואה שלי במראה וחשב לעצמו שאולי הגיע הזמן
שנסתפר כי השערות שלי קצת מסתירות לו את הנוף.
|
פעם אחת, מלאך אחד שתל פקעת של פרח בגן... ויום אחד, המלאך
הסתכל בפרח וראה שהוא מתחיל להיות חולה...
|
אני שומעת את הקולות של החיילים הצועקים, את היריות ואת חבר
שלי מתנשף. אני מתקרבת אליו ומבקשת שוב שיחזור למיטה. הוא
מתנער ממני.
רגע, הוא יגמור.
את המשחק.
|
היא השתעלה וירקה והתכופפה ואז פתאום היא צעקה, כמו שמעולם לא
צעקה קודם.
|
חבק אותי עכשיו, בבקשה
אני צריכה אותך.
אין לי אדם מלבדך.
|
הסיפור שלי הוא לא אמיתי
מספרים שהיא לבד בלילות
יושבת במיטה ושברים מסביבה
רסיסי זכוכית
|
כמו אדם הרואה לראשונה את שמי הלילה במדבר,
מתפעם האוהב למגע ידע הראשון של אהובתו...
|
בונה מגדלים
מגרגירי תקווה,
שבלהט אישם
של אחרים,
הופכים
לרסיסי חלום.
|
הצבעים העליזים של אביב ימיך,
מתחלפים בכותונת
ירוקה בהירה
של בית חולים
|
ילדה, על משכבה בלילות.
נפשה הומה ועודנה מבקשת,
להימלט, לברוח,
מגורלן של עוולות
|
אני עוד אשמח
אני עוד אוהב
|
רק לשים על הצוואר
את השרשרת,
שנתת לי,
או לסגור את היד
ולהרגיש שהיא נמצאת
בתוך שלך.
|
גרמתי לאלעד להבטיח שהוא יבוא לבקר אותי בקבר שלי פעם אחת,
דוקא ביום שהוא לא יום זיכרון, ויביא לי פרח ויגיד משהו מצחיק,
בשבילי.
|
רק אז, כשהייתי בחדר שלי, בכיתי. נשארתי בחדר עד הערב, נכנסת
והתיישבת על המיטה שלי. אמרת, שאת לא עצובה וגם אני לא צריך
להיות עצוב.
|
לפעמים כשאני נורא כועסת, או נורא מאוכזבת ממישהו,אני מסוגלת
לעמוד מולו שעה ארוכה ולהטיח בו את הכל, את כל מה שיש לי בלב
עליו ובכלל על העולם.
|
ושוב שיעור. הילדה סתיו מקשקשת על היד. 812503.
מניה שוורץ. לא, לא מניה שוורץ. מספר 812503. מבינה ילדה?!
|
|
|
קיץ 2001: מומו,
בנצי ויודל'ה
מראים לנו איך
עושים זאת נכון |
|
