|
עוז
איך השיר נולד:
עוז נהרג בתאריך 12.8.06 יח' באב בדרום לבנון.
דבר נפילתו התפרסם במהירות הבזק בין חבריו, מכריו
ורבים אחרים.
וגם עידן, שכן וחבר, קצין ביחידה מובחרת, אשר השתחרר
לפני כשנה משירותו הצבאי ובאותו זמן טייל בדרום
אמריקה, שמע על כך. עידן הקדים את שובו לארץ עקב
המלחמה, כששמע על מותו הטרגי של עוז בחר להתמודד עם
הכאב ולהביע אותו בשיר, לעצמו.
כשעידן חזר לארץ, המלחמה כבר נגמרה, הוא ביקר בבית
המשפחה ולא סיפר להם על השיר שכתב, אך כששמע שהמשפחה
רוצה לכתוב שיר לזכרו של עוז, סיפר עידן למשפחה על
השיר.
וכך התגייסו למשימה האנשים הבאים:
עידן חביב - קצין ביחידה מובחרת כזמר מלחין
וגיטריסט
ענבל פז - מורה לפיתוח קול וזמרת במחזות זמר בארץ
ובחו"ל, חברת המשפחה כזמרת רקע.
עדי חייט - גיסה של חברתו של עוז, יוצא להקת פיקוד
מרכז וקיום חבר בלהקת "יציאת חירום", בעל אולפן
הקלטות "מידיקול", בו נערכו מיקסים לזמרים רבים
כמפיק מוזיקאלי.
כולם התכנסו באולפן ההקלטות בירושליים והכינו את
השיר, וכך נולד השיר.
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
