הסרטן היה תקוותי היחידה לחזור אליה, לחזור למשק המדברי הפורח,
לדודה רונית ולדוד צפריר, לסלט, לגבינות, לטיולים, ללילות
שטופי אור לבן של כוכבים וירח בנחל פרצים, אך כנראה שעוד דקות
רבות של בהיות עוד מחכות לי.
יושב על הכורסה, מביט בצינורות שמחוברים במורד היד ומבין, היא
עוזרת לי לקום וללכת לכיוון השרותים שבמיסדרון, אוחז בעמוד
המתגלגל אני פוסע לאט לאט מלווה במבטים מבינים שנשלחים מלב
הים.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
