|
כותב שירים דרכם נוגע בנקודות הרגישות של מהויות,
תפיסות וראיית החיים
מטפל בגוף ובנפש וממשיך מסורת טיפול עתיקה מבית
סבתא.
״אין דורש אני
ובסוד אינה חפצה נשמתי
כל רצוני נחל תמים
לשמה יפלו אותיות ומילים״
כי רק הילד רואה האמת
שההמון ערום ועריה זועק
אך את ערוותו הוא אינו מכסה
|
זוז אבא זוז תביא מוצץ ואני מנמנם
ודניאל על מה תחייך ואת ראשי תלטף
כפיים כפיים אפצי וצוחקת מכול הלב
כול בוקר עוטפות את לבי העייף
|
מהי אהבה בלי תשוקה בלי כעס בלי תבונה
אהבה מילה נפלאה מהי רוצה?
|
גם כשאני נראה לך רחוק ריק חסר חמלה
חסר רצון ריק מאהבה
אני מאד קרוב
אוהב עד מאד
|
עטפיני אימי כביום היוולדי
עיניי נצרו אורך ויופייך
את שכינתי ואבי הגואל
משב אהבתכם השיבני מהאין.
|
אלי אלי
נסתר ורז הם מילים
כשכלות וטיפשות
|
היא לא אוהבת אותי או יותר נכון אוהבת
אבל זה לא מספיק לה
היא מוכנה למות למעני
אבל זה לא מספיק לה
|
נגיעות של אושר כנטיפי דבש מתוק
טיפה חיוך אמרי הלב אשר אוהב נושם
מראות קטנות מסך חיי נפתח עד אין סוף
להביט להתאהב ולצחוק
|
אריה שאג
וקולו צליל דופק הלב
|
את אחיי אני לא מבקש
כי נטשוני ברגעי אימה
|
ומלטש לי חלומות
בין רגבי האכזבות,
תלי תלים על אותיות,
אלי, אלי, היש בי טוב?
|
בואי נשתגע ונברח מהנורמלי
בואי נשתגע כי נמאס חיים בנאלים.
נברח קצת מהשקט האילם
שממיס תקווה וצחוק,
|
במחשבה משתתק
ובלב מקלל משנן
שאין מה למהר
שאין מה למהר
|
רוצה לגעת בשמים
ואז ליפול להתרסק,
רוצה אותך שמחה כפליים
ולמה, למה, מסתבך
|
בסהרוריות נרדמים
בחלומות מתגשמים
במשעולים נפתלים בהררי מכשולים
ועמקים נפלאים
|
אם בעל נפש אתה
אל יקנא ליבך במתרגשים
כי כרוח הבל המה
כך באים נעלמים
|
תפילות סתרים כדבש דבורי ההרים
אוהבת כן אוהבת זה כל רצוני
|
לא יודע מה היה אתמול
אם זיכרון או סתם חלום
לא יודע מהות שלום
גם לא חרון
|
כשהוא ייתפרץ לב ציון יזעק למרומים,
די לקללת חם כי כולנו כאן אחים
|
אלוהים האחד ואין שני,
משיב הרוח ומוריד הגשם
|
יבשו נחלים אל הים לא נפלו
התמוססו חלומות
שהזמן דרס ולא השאיר כלום
|
נע נע נע נע נע
נד נד נד נד הזמן חולף
|
החופשה הבאה שלי תהיה מתוקה עם חיוך
על זיכרון דברים של מגפת קורונה שהייתה
|
למחוק, לשכוח, למי יש כוח
להלחם, להיאחז, לתלות תקוות ולצפות.
מחר יבוא, חלום יחלוף, כזיו האור נמוג עם ליל, כך הכול פה
ייעלם.
|
ואז נתלה על אור
אשר נמשך עד אין סוף
ופוקח עיניים אל חלל הצל השחור
וצוחק וצוחק עד מאוד
|
אני זוכר התבגרות סוערת
יש ואין נשבו בלי הרף
מערבולות של תהיות
תת מודע
|
נשיקה לי אליך היפה בנשים
נשיקה שמחכה גלגולים ושנים
ועסיס אז ייטף מראשיי ההרים.
|
תקופה מוזרה חי על זמן שאול
העתיד מכריח שינוי
|
נמלים רצות בבלבול
אבל יודעות תמיד לאן לשוב
דבורים עפות הן
למרחק
|
חורף חם,
מזבח וקטורת
את חלום ומציאות של אושר,
אוהב אותך באור וגם בחושך.
|
חזרתי הביתה ואני לבד
חש נכזב חש כזב
חזרתי הביתה ואני לבד
לא מסופק נרדם נרדם
|
עולם שלי ולי מותר
כל רמש על הארץ
ובהמות גס
אני עליון כי לי ארמון
|
רוצח מתוסכל בדמו נרדף
רודף הצדק נסחף למטחנות הרפש
ולאן הלך איש החזון
נתקע בהווה נגרר של אתמול.
|
כי יפייפית מבני אדם הוצק חן בשפתותייך
את לי אהבת עיניים משוש הזמן
חצי הלב הנעלם
|
חרדה בהלה זיעה קרה זיעה חמה
עולמך נעלם בתוך מנהרה
גזרה נגזרה
שינוי
|
היום הוא היום
בו נפתחו השמים
|
אישה לא נאה אפילו מכוערת
הומלסית קבצנית
ידה מושטת
|
ילדה אבודה
אבודה בדרכה
ילדה אבודה
שואלת היכן ביתה?
|
זה קשה לתאר במילים תחושות רגשות של שנים
אך במבט קטן אור עינייך בוהק את מביטה בי וקו רגשות של שנים
מתיישר נקודה הכול אלייך מתחבר נהר חיי בך באימא בי זורם.
|
עורו דודים
כוונו את הלב
זעקו לשמיים
תקוות הלוחם
|
אני לפעמים חסרה את אני
ולבדי אני כסירה שמתרחקת
בלב הים
|
נאבק ומתאבק אבל לרגעים נפלאים מביט עליך ומוצא אוהב
ואז מוצא מוצא מהעומס שמטשטש
מביט עלייך מבעד הערפל
ויודע עד כמה אני אותך מאד אוהב
|
ואז זועק ומתפלל
אולי אתפוס מלאך ברדת ליל
ואם אותך לא יקרב
אל השמיים לא יעלה...
|
להיות אופורטוניסט
בעולם עומד יציב
של עקרונות ואנשים וכסף מירוצים
|
לצחוק בתוך ים אהבתך
לצחוק
כילד תמים
|
לראות באמת הפשוטה שאין בה דופי
מה זה להיות חופשי?
אהיה אשר אהיה
לחיות בהווה שמתמשך
לחיות בלי צל עבר רודף
|
מה מניע אותי?
מה מוליך שכלי בהווה הזמן
בתוך נקודה שנעה על גבי רגע מתמשך
כסירת נייר הנסחפת בנחל ילדות שכזה.
|
רוצה לומר לך אהובתי
מילים קטנות ולא גבוהות
לא על העתיד ולא על אתמול
רוצה לומר לך בוקר טוב
|
יום ולילה איתך, אוהב מאוהב.
יושב עתה לבד ומהורהר
ומחכה לך,
מחכה למשב...
|
שכחה אל תמחקי זכרונות מתוקים
השאירי לי מעט יותר מאימי
|
שוב בוקר עולה ולך מחכה
האור כבר עלה והאיר את הבית
מנקה מסדר וחושב רק עליך
מתי כבר תבואי כי נשיקה חבויה בי
|
מתרחק מתקרב
אוהב ושומם
חושק ממאן
מתנשא מתגאה
|
למה כשמתבגרים נעלמים הנעורים
זיו זחוח אור נוגה נעלם וניצוץ חדש זוהר אך החושך מכסה
ומפציע יום חדש.
|
ובין הערביים זמן הדימדומים
התחושה שבו שייכת לאלוהים
לאלוהים.
|
עמנואל אהובת לבבי חיכינו ארבעה לבבות נודדים
שמצאו להן מנוח בבית ילדותי
ואת האחת שנולדה בתוך בית
שנוסד בעקבות אהבה של עיניים
|
ענה עני שפל כל השפלים
ענה עווני
המכסה כעור, נפש נשמתי
|
הרוח מנגנת שיר פזמון עתיק
בחורף קר כשהעצים נמים
ומעט מהעלים שלא נשרו ברוח מנגנים
אותם עלים שהשלכת לא הכתה גלים
|
להריח את טיפות הגשם,
עשבי חורף ופרחים נובלים
|
פסיפסט ילדותי מתפרק
חייב להרוס להתקדם
להרוס ולבנות
כמו המטריקס קירות נופלים
|
פרדס אבא פרדס
איך הגלגל חוזר
|
ובידייך
יצר חם
ימיס החומר לחלום
|
בוערת כאש חיה בפנים,
את לי עונג נדודים
|
ולקושיא אין תרגמה,
כי נפשו בעצמה חשקה
|
קשת בעיניו והוא מדמיין צורות
בית כעץ עולה מרום
כלב תרנגול וחתול משחקים
עולם של ילדים תמימים
|
זה אתמול היה
או זמן ממושך שנמשך ונמשך ונמשך
עד ש
|
מתוך עבר אשר חלקו גווע
מתוך חלל זיכרון אשר נחנט
עולים בי זרמים חמים
געגועים לימות הנעורים
|
בחום הלוהט ידידי
בנץ הקיץ חברי
חיה עירומה כנפש זונה
בליבך ידידי מצאה מזונה.
|
מעת לעת צוחק בוכה
כועס אוהב
נער גבר צומח עץ
|
גשם יורד ועננים
ברועם רעמים
בקולי קולות צוחקים
|
מתוך זיכרונות מתוקים מרגעים שנחקקו בלב בפנים,
עולים בי געגועים אל שורשיי התמים
|
ונגה ליבם התמים
כטל הנקטף
בטרם
השמש תמיס
|
אווילות נעורים שכרון מעמקים
צלילות של פיכחות
זכרון של ילדות
נוגעים שואלים
|
שקט, הטבע בועט
וקול תרנגול צועק וזועק.
שקט, הטבע מהפנט
ושני סוסים דוהרים בוואדי
|
אבדו מילים ואותיות
נעלם הטעם
המר והמתוק
צם הלב
|
יום ולילה אותה עלילה
שבוע וחודש מעגל חוזר וחוזר
אומר לעצמי תתפלל תתכונן
ואז מתבונן ומביט
|
רחוק התרחקתי מעצמי
מי אני מי אני
ממה ולמה שטה ספינתי
|
אל הארכיון האישי (79 יצירות מאורכבות)
|
|
סלוגנים, כך
מסתבר, אינם
קבילים בבית
המשפט.
צרצר. |
|
