[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נפרטיטי בירן

לא כותבת כי היא חושבת שהיא מוכשרת
ולא בגלל שהיא חושבת שזה מעניין מישהו
כותבת כי זה כואב

וכי אין לה רעיון יותר טוב.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אתמול השתכרתי עם שרון, ופגשנו כמה בנים. חזרנו עליה הביתה
ולרגע חשבתי שיהיה איזה קטע, לצערי זה נדחה בגלל שהקאתי או סתם
כי לא רציתי, אני לא בטוחה.

לא היה ברור לו למה אבל לפני שהספיק להקדיש לזה ולו חצי מחשבה
נפל על שולחנו פתק:

"התיישבת ליד הלוזרית של הכיתה, תנחומי!"

דניאל היה בן 17 וחצי כשאיבד את בתוליו לבחורה שאותה אהב,
הבעיה היא שהיה לה חבר וגרוע מכך שהיא אהבה אותו.

היא רצה אליו וקראה בשמו (סבא!!!) אך הוא לא ענה, כשהגיעה לפתח
המערה נעצרה.
מפוחדת.
היא לא העזה להיכנס.

אתה עדיין מנסה להוציא ממני ציון ואני ממש לא מבינה למה. מה זה
ייתן לך קיבינימט? האגו שלך לא מנופח מספיק?
על הבימה עולים להקת מוניקה סקס ואני תוהה האם יש בכך אירוניה
לא ממש, אני משערת

"כוסית" לחש לחבר שישב לידו, החבר הניד בראש באדישות וחזר
לבהות בחלון. רון קם, הלך לקדמת האוטובוס והתיישב מושב
מאחוריהן, מקשיב לשיחה על הדיסק שקנתה.

הומור
לכיפה אדומה הייתה סבתא חביבה וכיפה אדומה הייתה מבקרת אותה
לעיתים קרובות, במיוחד בגלל שהייתה כבר מבוגרת וחולה ובגלל
שהתאים לה לקבל את הוילה בירושה.

בדיוק כמו הילדים של ערוץ 4, אני יתמודד.

"מה חדש?" שקלתי את מלותיי "הממ, שום דבר מיוחד, חוץ מזה
שגיליתי שאנחנו עדיין ביחד!!! תהיתי איך הוא יגיב
לכך-"אופס?!?" תגובה מקורית, שתיקה ארוכה ואז...

ראיתי שהיא אבודה לגמרי והצעתי לה להצטרף אלי, "אני בכיוון
שלך" ניסיתי לשמור על מבטא ניו- יורקי גרוע. והיא הסכימה "אבל
רק עם את נותנת לי להזמין אותך לקפה" חייכה, פוסטמה.

לאט לאט התחלתי להתרגל לחיי הכלב

היא לא הבינה לאן נעלמו הציפורים והאיילים שאיתם שרה, איפה 7
הגמדים אליהם פנתה בעת צרה


לרשימת יצירות השירה החדשות
ייסורים
I wish not to be ever again

When I'll see you
I'll know you're the one

בדידות
I'm walking alone
in the years of my ilfe

כשהייתי קטנה פינקת אותי
וחשבתי שאני מרכז העולם

באי שפיות של היום יום

אם פעם אחת היית אומרת סליחה

יחסים
קיללת אותו

ואז הם נפגשים
היונה, העכברוש

ואני לא מבינה
הבועה עפה ואני איתה

החתול המחייך
הופיע לי בחלום

וילדי גיהנום שברו את דלתה
וילדי גיהנום לקחו את ליבה
של הילדה, הילדה

תושיטי לי יד
הוא בכה

להפסיק לדבר במשך שבועיים
לקוות שמישהו ישים לב
להבין שלא
לקבל שלא

הכל מעורפל, כמו הזיה
מטושטש מבולבל

בין האצבעות החליק הלב
ונשבר

נרצח בהיסח הדעת
ולא שמתי לב

עוד פעם תחושה נוראית את אכזבה

פראנויות אוכלות אותי
מכרסמות את גופי
מלקקות את דמי

הגות
שד שחור

בייסוריו הוא קרא לי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הכעס איתי בשנתי.
בודק שסגרתי את הטלוויזיה ואת המאוורר. בודק שאני נושמת, שאני
חיה,

הכל מעורפל והגרון מרגיש יבש, ניסיון ללכת לשתות יעלה בתוהו
פשוט כי אין אפשרות לקום.

אלוהים הוא תינוק!
מה???
כן, תינוק. אני מדברת על ילד קטן בסה"כ, בן אולי שנתיים,
שכולם, במיוחד אמא שלו, חושבים שהוא כזה גדול, חכם ומיוחד.

מישהו חשב שאכפת לו...מישהו אמר שיעזור, היו לו הרבה תעודות על
הקיר והוא דיבר בביטחון


לרשימת יצירות המסה החדשות
היא אהבה אותו יותר ממה שאי פעם ידעה שאפשרי אבל עכשיו כשהוא
הראה בה עניין,
היא נרתעה
מפוחדת.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
(לא גמור)

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה




יש גם דברים
בסגנון
אחר


תרומה לבמה





יוצר מס' 4480. בבמה מאז 10/8/01 4:43

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנפרטיטי בירן
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה