|
ילדה נצחית בעולם של מבוגרים
אנחנו אתה ואני, היינו שני צדיים של אותו מטבע.
לא ויכוח, מטבע.
|
היא ניגשה אליי בחיוך רחב, וידעתי ישר מה היה רצונה.
הושטתי לה את ידי, והיא הניחה בה רימון גדול וסכין.
|
"סנובית! את כזאת סנובית". הפטירה יעל, כאילו נגעלת ממני.
הנמכתי את כוס הקפה, בכוונה לענות, ואז גלגלתי את עיניי ולגמתי
ממנה שוב.
|
כל עצב במודעות שלי זעק אליי שאאט את קצב הליכתי, כאילו על מנת
לדחות קץ מורגש כלשהו, אך ההליכה המהירה שסיגלתי לעצמי, ההליכה
שחיקתה את הליכתה הקופצנית, כבר הייתה טבועה בי אחרי כל הזמן
הזה.
|
והיא מזמינה אותי אליה במבטים, בתנועות. מזמינה אותי לרקוד
איתה לקצבי מנגינה שאף אחד אחר לא שומע. אבל גם לא אכפת לאף
אחד אחר.
|
Colorful sequins
spilled on a dirty floor
|
You say I will not care for you
No matter how you cry
|
A pretty face,
and gentle grace
How will she ever
get out of this place?
|
you say you'll be back in an eternity or two
|
הטלפון שמצלצל בבית הריק
מונוטוני כמו טיפות הדממה
שנוטפות איפה שפעם היה קולך
|
"את כל כך יפה,
רק תסרקי את השביל אחורה
ותאספי את השער
שיראו לך את הפנים"
|
אנשים רעים לא פגשת
והעולם כל כך גדול
אל תאלץ את עצמך
להתמודד לבד עם הכל
|
קטע כתוב
פסקאות, שורות , מילים
שיר או סיפור
נזרק אל העולם
לשיפוטם של אחרים
|
לפעמים אבחר באחת
ולפעמים גם באחרת
אבל מה היא הדעה שלי,
מבין הדעות בכוורת?
|
מראה
זכרון נשכח
שנראה כל כך בבירור
מבעד למסך של דמעות
|
פעם, משקפים היו צלילים
את רבגוניות רגשותייך
|
עד כמה שאתה אינך סבור כך
ולמרות כל הפעמים שלי צריך להסביר
|
ידיי רפות
מלכבול אותך
אל מישורי החיים
שלי
|
בדיעבד כולם יגידו שראו את זה.
הם יגידו שכל הסימנים היו שם.
|
ואני? אני גם סובלת. אתם מפחידים אותי. אתם בדממתכם העיקשת,
ובזעקותיכם החרישיות.
|
לקח לי בזמנו הרף עין לסלוח, להתגעגע, להתחרט. עוד שנה לבלוע
את הגאווה. במחנק של אדם טובע, המוצא בעצמו את הכוח האחרון
לעלות לפני המים, ניסיתי לתקן את המעוות. אך בפני המים מצאתי
שכבר נסחפתי יותר ממה שחשבתי. יותר מחזרה אפשרית ליבשה הנכספת.
|
|
|
אני משורר.
עוד אחד שחושב
שהוא משורר |
|
