|
"אז מה אם אני שומע פינק פלויד עכשיו,
וחצי מהשירים שלי דכאוניים, או עוסקים באהבה?
אני לא בנאדם כבד.
גם אני רוצה להרדם ליד אהובה, ולא סתם לזיין,
אלא לעשות אהבה.
לא כולם ככה?"
- מהרהורי אוגר בכלוב...
כי בשיעור לחשים, אחרי עצה משדון
די היה להארי ברור.
הוא לא ישתמש בעור של דרקון
אלא במסקלין האסור.
|
מפוצץ מסמים קלים, ולא מבין איך עושים מסיבת פרידה...
|
היא מתה, זה מה שאבא אמר.
הזכרון הכי טוב שיש לי ממנה, זה שהיא היתה נותנת לי טורטית.
זה היה פעם, שעוד היתה יותר גבוהה ממני, והגיעה לארון הממתקים.
|
אנחנו ברמאללה, בפאתי העיר ליתר דיוק, נוסעים עם הטנק על כביש
חדש, ומותירים את שובר ההרס עליו.
- הכל הרוס סביב, רק אנחנו, הרוח והכביש.
רק כביש חדש שטנק צה"לי ירוק חונך, ומעניין מי יהיו אורחי
הכבוד.
|
"כוס אמק!"
השעה 2 לפנות בוקר. כולנו כבר ישנים, חוץ מגל שמפטיר קללות
עסיסיות בקול מלא קורי שינה.
שמירה, אלא מה?
|
ושקיעות דמדומים ומילות אהבה,
לא יצילו אחד מאבירי המלכה.
|
טרפי אותי שאחזור,
תצעקי עליי - "איך יכולת"
תרקי עליי ותקללי אותי.
|
Hello my little baby bird
|
I'm stealing,
I'm killing,
And I'm trying to feel
Enjoyment and pleasure
For those that I kill.
|
נשארה על החומה,
לא יכולה לצדדים ללכת,
כמו חיילי הקלף ברוח.
|
אני אחד שמסתכל בראי,
ואוהב את מה שהוא רואה.
אחד ששלם עם עצמו.
|
אני מסתכל עלייך ובוכה,
אחד שאת לא מכירה,
אחד שלא תכירי.
|
שוב נרגיש מגע שפתיים
כי הרכש, אמיתי.
רק תעצמי את העיניים
ותנסי לראות אותי
|
ביום שיפסיקו הפרחים,
וכבר לא תהיה חמה.
|
אני זוכר מה רצית,
זה לא יברח לעולם.
מהדמעות שבכית
עוד נמלא לנו ים
איך שאלת אותי לגמרי בתמימות-
אם נצליח לחיות קצת לפני שנמות.
|
מתחנן,
אבל לא אחד אין עצבים.
|
הערוץ החינוכי,
לחינוך המיוחד,
לך לעבוד,
תשאיר ת'ילד לבד
|
וכמו שללא מאמינים
לא תתכן הדת.
|
אני יודע שאת אוהבת להסתכל עלי כותב,
שלשניה אחת אני לא שם עליך זין...
|
ששכחת שלא הכל נורא, ולא הכל שחור,
ששכחת מה רצית לומר....
|
חשבתי עלייך שוב,
ירדתי לים, ככה
|
זה מה שמגלים
שפותחים ת'עיתונים
זה מה שקורה לו ברחוב.
|
אומרים שאחד הוא המספר
הבודד ביותר במספרים.
ושוכחים שגם מליון
מורכב מהרבה אחדים בודדים.
|
הם יתגודדו בקבוצות ויטיפו,
למה שאינם מסוגלים להגשים.
דעותיהם המשותפות יציפו
מאמינים נטולי חושים.
|
באמת שלא רציתי,
והתאפקתי,
אבל ברח לי שאני אוהב אותך.
|
לא רוצה להמשיך להלחם בתחנות רוח
|
יום אחד היא תתעורר
כאילו מחלום פשוט.
ורק אז היא תגלה,
שהתעוררה מהחלום אל הסיוט.
|
והרוח מיללת בלחש,
אך חזק מבכייך, זה המר.
ודומיית מוות הרעש,
מחרישה את כל מה שאומר.
|
נכה בלי רגליים,
לא צריך עוף מוזר...
|
משקל תקוותי לא כבד
ממשקל גופי הצנום.
|
דברים שחשבתי כי לי הם ברורים
הובהרו בקשר של שתיקה.
ואני מתחמם מחום אחרים
אחרי פרידה החתומה בנשיקה.
|
ובחבילה שלי אותם קלפים,
גם אם אנסה לשחק אחרת.
|
למה אני אומר שיש מאה,
ובעצם את היחידה?
|
נכה יעזור לי ללכת
ופני מצורע לי כמראה.
|
מן המראה משתקפת דמות
שאינה מוכרת לי...
|
חשבתם פעם על דברים
שנראים דיי ברורים בחיים?
שנראים טוב מרחוק, אך מקרוב,
נראים דיי רחוק מטוב?
|
התייפי בשמלת פרחים שנבלו,
וחייכי חיוך מדמם.
הם הבטיחו שעלייך יתאבלו,
והבטחות צריך לקיים.
|
בדייקנות המונעת משנאה
הטבעתי אותה,
ומי יודע,
אולי יבוא יום,
וגם אני אהיה דבורה.
|
אבא לא רוצה לשחק באבא, ואמא,
גם היא כבר עייפה.
|
אני רואה אותם מסתכלים,
מתלחששים, מצביעים עליי.
שאני בא הם מסתלקים
אני מפחיד אותם, אולי...
|
נתתי לך סיגריה,
אמרת שאני מדליק.
|
אז ברא אלוהים צמחייה למכביר
את הדקל וגם את הברוש.
ויהי ערב ויהי בוקר,
ונגמר יום מס' שלוש.
|
ושוב כבר צריך
ללחוץ על כפתור.
את הראש כבר לפתוח
את הפה שוב לסגור.
|
כבר אמרתי לך,
והתכוונתי באמת,
אל תקשרי את עצמך
אל תקשרי לסוס מת.
|
נשבר לי שכופים מה ללבוש, מה לאכול
נמאס ששואלים - מה תעשה שתהייה גדול?
|
לפעמים גם יש להם דבר קטן...
אולי השחור, אולי הלבן.
|
אני יושב לי באוטובוס וחושב
מי ישב פה לפני.
מפנה את מבטי, ומסתובב,
כי אולי הוא יושב מאחורי.
|
ללכת למכולת, וזה קשה,
העלייה דיי תלולה ברחוב הזה.
הירקן כבר מכיר,אומר שלום,
אני נמצא כאן, כמעט כל יום.
|
רגעים קטנים של אושר, ולא מגלידת שטראוס
|
ואת אומרת שאוהבת,
ולא רוצה להתנצל.
ומרגיש אותך כואבת,
משחקים של אור וצל.
|
שותקת כמו הלילה
שחורה כמו דממה
מנופצת כמו אלפי חלומות.
|
אמרת לי פעם שאני
המפתח הסודי ללבך.
אמרת שאני היחידי
שיכול לשמור את סודך
|
כמו שחושך משלים אור,
וביחד הם את היום.
וירוק וצהוב ברמזור,
משלימים לצבע אדום.
|
תקווה זה הדבר הזה עם הכנפיים
|
אז הדלקתי סיגריה וחשבתי מה אני אעשה עכשיו, שאני חושב עלייך,
שוב.
נכנסתי לאתר הזה, שם איפה שכולם חושבים שהם איזה ביאליק הבא
לפחות, האתר הזה שאמרתי לעצמי שאני יותר טוב שם מכולם, ואפילו
קראתי משהו, שהיה לא רע.
|
כל מה שנשאר זה להסתובב בבית ריק, שהיה מוכן לקלוט את שנינו,
אבל קולט רק אותי.
|
|
|
אילת היא מקום
מגעיל. חם כמו
בתנור, השמש
עושה סרטן תוך
שנייה, יש מלא
פרחות וערסים
וכל האנשים
הטובים באים עם
בנות יותר
כוסיות ממני.
למה אני חוזרת
לשם כל שנה??
(מתוך "יומנה של
תיכוניסטית
ממוצעת") |
|
