[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 HeLl-MsG

אל היוצרים המוערכים על ידי נדב שטיימץאל היוצרים המעריכים את נדב שטיימץ
this place is dead.
half of it is shit.
i don't stand behind these words no more
check back in 2009




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אמונה
באוטופיה שלי, אני קם בבוקר וקורא עיתון.
ובעיתון, מעל הכותרת, רשום : "פועלי כל העולם - התאחדו !".
ובטקסים, אחרי התקווה, שרים את האינטרנציונל.

נעמה התקשרה אליי פתאום, כאילו היא ידעה שאני ער.
"בוא אליי, משעמם לי בטירוף" היא אמרה בקול שהיה ער למדיי...
אני עוד חצי יושן עונה לה בקול מאולץ "אם אני לא יצליח להירדם
אני יבוא"
"סבבה, אז נראה אותך מאוחר יותר, ביי"

אורבני
זה התחיל לפני כיומיים, לדירתי הרחוב אלון סיטבון הגיעה בחורה
מבוהלת, כולה רטובה - זיעה או מים או נוזל אחר, לא יכולתי
להבחין, צחנת הבשר הנרקב שבכפות רגליה הייתה גדולה מדיי בשביל
שאוכל להריח כל ריח אחר, שאולי היה עוזר לי לגלות במבט ראשונה
מה עלה בגורל בחורה

הומור
אז בא הגמד המרושע לורד שמנציפרמולרי ואמר לה:
היום זה היום בו אני יאכל לך את הראש ואת תישארי בלי ראש - רק
כי בא לי !

הומור
פעם, לפני איזה חודשיים-שלוש, היה לו ילד כתום, שלבש בגדים
כתומים, וגר בבית כתום ואפילו הייתה לו מכונית כתומה, ולילד
הכתום הזה קראו חיליק.

חלום
בעודי יושב מול עצמי עם משקפיים ומקטרת לעוסה הבטחתי לעצמי
שאני צריך לקנות מלתחה חדשה, כי עצם העובדה שאני לא קונה בגדים
הופכת את הארון שלי למקום נורא משעמם... חוץ מזה, כל הבגדים שם
שחורים, ובא לי צבעוני, צהוב, ואולי בורדו, ואדום וכחול כמובן
!

ייסורים
אלוהים קמצן, זאת עובדה... אלוהים חסך ממני...
אני ? אני מקבל בעיקר מחמאות יד שניה ! מחמאות מאנשים
שמתחנפים.
רק פעם בכמה זמן אני מקבל איזו מחמאה טובה כזאת מהלב...

אולי עכשיו ארדם ? מביט אל השעון וחושב על מחר.
חושב עליה, יש לה מחר מבחן, אני רוצה אותה לידי,
הגעגועים שוברים אותי, חייב לשמוע את קולה,
לראות את פניה, לחוש את חיבוקה.

אהבה
התחלתי להתעלם, אמרתי לעצמי שאני לא צריך שוב את אותה התרופה,
אמרתי שאני סתם מתעתע בעצמי, ושאולי בעצם זאת לא התרופה, ובעצם
אני לא בוכה בגלל שאני חולה ואני צריך את התרופה שלי.

סופני
פתאום מי מתפרץ לחדר ? אף אחד. איזה בעסה.
סתם, שחר בא, יושב לצידי ומתחיל לקרוא, זורק כמה כאפות כמה
איומים וממשיך בדרכו.
תופס את אשכיי ולא מרפה, "שבע שמות של נוכלים בין לאומיים
שבגדו במולדתם".

גם הלילה התעוררתי מחלום, התעוררתי ולא הבנתי איפה אני.
בחלום חיפשתי אותה, להתקשר אליה, אבל לא מצאתי את המספר.
והרגשתי שהיא זאת שחסרה לי בחיים, שלא ראיתי אותה שנים.
שהיא איתי, אבל לא שלי. היא של כולם, אבל לא שלי.

הספד
אתה יושב בחדר. מעשן סיגריה אחרי סיגריה. סבא שלך נפטר לפני
כמה שעות. אתה לא מצליח להירדם.

שאלתי מישהו מה קרה, והוא ענה לי "זה הסוף, כולנו נמות" וברח
בצעקות לא מובנות, לא ככה חשבתי שייראה סוף העולם, חשבתי שסוף
העולם יבוא מאיפשהוא ויסחף את כל העולם כמו גל, לא חשבתי שאני
יראה את זה, לא חשבתי שאני באמת אצטרך לעמוד גם במוות וגם
בציפיה לסוף.

וככה מצאתי את עצמי מתפכח לעובדה שאני חייל. במטווח.
שוכב במטווח, מדים אפוד וקסדה, ונשק עם מחסנית בפנים, ויורה
לכיוון דף צהוב מלא משבצות. ופחדתי.

הומור
יזה יום אחד, בזמן שאני מנסה ככה להביא את הסטארט-אפ הבא,
שיביא לי את המיליונים שלי, קפץ לי רעיון לראש.
לפתח סוג חדש של עדות המזרח. משהו לא מהעולם הזה. רענן. צעיר.
משהו דליקטס.

"יש מזגן" הוא אומר לי הזקן, אבל אין מזגן... "תתבשל אתה מחום"
אמרתי לו והמשכתי להנות מבלוריתי המתנופפת לה ברוח בעודי שומע
קללה ברוסית שנזרקה אליי מאותו רוסי זקן... ואני ? אני לא
פראייר... אני ישראלי גאה, אז אמרתי לו : "אמאש'ך יא בן-זונה".
מן הסתם הוא שתק..

אוטוביוגרפיה
היום. כשהייתה לי הפסקת צהריים בעבודה, הלכתי לשאוורמיה הקרובה
בשביל לאכול. אמרתי לעצמי - שווארמה בפיתה ומה לשתות? תפוזים.
נכנסתי לשאוורמיה, הייתה איזו נרקומנית שם עם הילדה שלה. ילדה
בת 4 בערך, בשם טוהר, האמא קנתה לה באגט שקשוקה עם חומוס חריף
צ'יפס וחמוצים


לרשימת יצירות השירה החדשות
מחאה
היו נשמות טהורות בעולם, היו נשמות והיום הן בגן-עדן.
היו אנשים שרצחו בלי סיבה, היו אנשים ועכשיו נקמנו.
היו אנשים שרצו בשלום, היו אנשים ועכשיו הם אנחנו.

בדידות
אתה אמרת שזה תמידי, הוא אמר לך אתה רק חולם
אז אתה אמרת אני רוצה להיות דבר אחד -
זריחה, אני רוצה להיות זריחה.
רוצה אהבה.

סורג ובריח מבדילים ביני לבין שאר העולם הזה.
והחומה מסביבי היא בורחת, לא מתרצה בתוכי.
ואני מספר פה סיפור עצוב, יותר עצוב ממכם.
ואפילו שאני לא בוכה, אני חזק איתכם.

טבע
חיכינו לו, לקיץ
חיכנו לו שיבוא וישנה את העולם
התאפקנו במקומנו ושרדנו את החורף את הסתיו ואת האביב
ואהובנו חזר אלינו, חזר אלינו כמו בכל שנה

לפעמים אני רוצה לברוח, רוצה להסתגר.
וכשאתה מנסה, ואתה באמת מצטער זה בא.
אמא צועקת, וגם החברה... וזה רע, כל כך רע.
ואף אחד לא מבין אותך, הרגשה של מוות מבפנים.

הומור
אני הלכתי לצבא, הוא טס להודו.
אני חטפתי כדור בחזה, הוא התמסטל כל היום.
נפגשנו בבית חולים, בחדר הניתוח, החלפנו סוג דם.
אמרנו שכשנצא מהבית חולים, ניסע לאמריקה, לעבוד בחברת סבלות.

השמש היוקדת באה ומביאה עלינו את ההתחלה של הסוף.
נשירת העלים מסמלת את כניסתנו למחזור השנה.
הגשם והקור מביאים עלינו את הרגשת המציאות שאנו תופסים אותה
כאחת.
ופריחת העולם מסמלת את הסוף שהוא משמח כשם שהוא התחלה של תקופה
יפה.

אהבה
שוב אני מביט בשפתייך, והן מוסרות לי חום ורכות.
מסבה לי את גבך, וזרועי מכסה את בטנך הרכה.
עיניי מתבוננות בשערך בשקיקה, מתפעלות מיופיו המתקמקר.
עיניי נעצמות אך ליבי מביט בכל תחושה שבגופי חש לגביך.

לומדת, היא לומדת, כל היום היא לומדת !
נוסחאות היא מחשבת, מחסרת, מחברת.
דפים שלמים של אותיות מספרים וסימנים.
ככה היא לומדת. כל היום היא לומדת !

אהבה
לוחשת לי מילים של אהבה.
אליי היא לא מתכוונת, אלא לזה שלצידי.
היא פוזלת בעינה הימנית, מבלי לומר מילה,
קובעת זמן, מקום ותפילה.

גורל
השמש שואפת שאכטה ומוציאה קרן אור,
אלפי ציפורים צוהלות ומתות בו-זמנית.
ועמודי החשמל שברוב אומרים לתיבות הממסר,
עוד קצת חורף בא.
וממשיכים לישון.

כמיהה
ואחרי המלחמה השלישית בעולם, אנשים שברחו מהאש.
הסתכלו מסביב אנשים יקרים.
כי מה שהיה לא תמיד כך היה.

אבל אני חקוק בעור, שני כוכבים ועורב, שלעולם לא ייעלמו,
ותמיד יזכירו לי את הדרך שבחרתי בה, הדרך של להיות אני.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אמונה
תשמע. בגובה העיניים אתה יודע שזה לא ממש טוב.
אבל אתה לא נותן לעצמך להפסיק לזרום עם הקצב המהיר של החיים.
אתה חייב כל הזמן לצאת. כל הזמן לראות. להראות. כל הזמן לדעת.
להיות מודע למה שקורה מסביבך. להיות עסוק.

הרהור
והילד הבין שהאלוהים הוא האמת שבתוכו, ויחזור בשאלה לעולם
שכולו שנאה ורוע.
האנושות לאן חבריי ? לאן שלא נלך, האנושות תישאר שם, תזרע הרס
ושנאה.
כי כאלה אנחנו אנשים, שונאים בשנאה ושנאה ששונאת, אותנו אנשים,
אותנו.

ביתספר
בחרתי לזרוק את עצמי ממערכת החינוך המוכרת, נכון ? כנראה.
אקסטרני ? זה נשמע לי פחות או יותר אני. לא ממש אני בצורה
חברתית, אלא יותר אני בצורה משמעתית לימודית תרבותית.

איזה בן-זונה אחד עם רשיון דרס לי את הכלב, הוא עכשיו
בבית-חולים ווטרינרי, מקבל זריקות, הרדמה, חיסונים, קיבוע לרגל
שבורה.
מי נתן לך רשיון להיות אלוהים ? עם דרסת כלב, כנראה שאתה יותר
נחות ממנו.

ארצישראל
עכשיו אחרי שהיום כיפורים הזה הסתיים סוף סוף, הגיע הזמן
לסיקור מורחב של מעשיו של דה ביג שטיימץ, אשר סיים להכין צמיד
מדליק לאהובתו, ושומע את התוכנית האהובה עליו ברדיו, התוכנית
של דדו מילמן, כל יום חמישי בין שתיים לחמש לפנות בוקר
בגל"צ...

אוטוביוגרפי
חשבתם פעם מה זה להיות סיגריה ?
לא... באמת... שתהיה לך היכולת שאנשים יתמכרו אליך, ולא יוכלו
בלעדיך, ושיהיה לך הכוח הנעלה להרגיע אנשים בשאיפה אחת...
וכמובן שהמדינה לא תאהב אותך, כי אתה סוציאליסט, בעצם, סיגריה
היא סוציאליסטית

הומור
תמיד בכל הסרטים אומרים שיש איזו נוסחה, נוסחת לכל דבר, נוסחה
לכסף ונוסחה לאהבה, נוסחה לחיים ארוכים ונוסחה לנרגילה שיודעת
להרביץ. נוסחה.
גם אני מצאתי נוסחה, משפט פיטנגוס שמה...

מלחמתי
והדפים עפים ברוח. מסתכלים עליי מעל - מעל המלחמה.
קורצים לי לשלום, עוברים למקום יותר טוב.
ויום אחד הם יחזרו, ואיתם טעמה של המלחמה.
שוב הדשא צומח כאן, אבל הפעם הוא גודל לאדמה.

אם היה לי קרקר על כל פעם שראיתי תינוק בוכה, היו לי המון
קרקרים.

הוא ואני
אבל לדובי נמאס. ודובי מת היום. במקום דובי גדל אני.
ואני מסיק מסקנות. והן מתבררות נכונות.
ולדובי לא איכפת שבסוף זה יגמר רע. ואני עושה מה שטוב בשבילו.
כי לאני נמאס לשמור על התחת שלו.

ביתספר
כל הזמן אני אומר לעצמי : "תהיה שף"
אבל לא סתם שף... שף עם כבוד...
שף עם לקוחות וחברים.
שף שמכין אוכל...


לרשימת יצירות המסה החדשות
התבגרות
עצבות היא מושג שנקבע בטרם עט.
בטרם היה יכול האדם להיות בוגר דיו על מנת לשפוט את מעשיו


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה
מי המטרה ?

שחור-לבן
אל היצירה

מבויים
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
גראפיטי
אל היצירה

אל היצירה


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
יציר מחשב
אל היצירה

יציר מחשב
אל היצירה

יציר מחשב
אל היצירה

יציר מחשב
אל היצירה
שיעמם לי נורא, ואני מתנסה בעבודות תלת-מימד
אז הנה עוד יציר שלי על תוכנת ברייס - העבודה השניה שלי...
מקווה שהשתפרתי בכמה שעות מאז שהתקנתי את התוכנה :)

עיבוד ממוחשב
אל היצירה
המממ תמונה, שעשיתי לה משהו. :)




אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
"שפצור" זה כמו
שיפוץ רק
במגניב?


תרומה לבמה





יוצר מס' 2118. בבמה מאז 15/3/01 21:02

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנדב שטיימץ
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה