|
נדב (דבוש) רוגל, גר בירושליים,(לא בנהריה) 1981,
מוסיקאי.
הומור הוא כמעט הרגש החשוב לי ביותר,
אני לא חדל מלהשתמש בו
ובלעדיו לא הייתי מחזיק מעמד כלל.
הרגש החשוב לי ביותר הוא העצב.
כל השבוע האחרון היה אפור. הרגשתי איך הפנים שלך מתקמטים למראה
מדי העבודה אותם אני לובש בבית בין השעות אחת ארבעים וחמש
לשתיים ורבע, שעות ההפסקה שיש לי מהעבודה.
|
בזמן שהעברתי את חיי, או יותר נכון, בזמן שהם עברו, היו לי גם
לא מעט רגעים מבוזבזים, אך לא הרגשתי כי הם כאלה.
|
סיפורנו מתחיל בשנת 2003 בחודש מרס. לילה. סופה מנשבת בחוץ,
ריחות האחים הבוערים ממלאים את האוויר. כלב קשור משתולל, מילל,
צלילי השרשרת שלו מעבירים בי צמרמורת. קר לי בכפות ידיי, שערי
פרוע והעיר זרה לי.
|
אחות, אני לא יודע מה קורה פה!
באמת ובתמים, לא יודע.
|
אתה יושב לחרבן במקום העבודה שלך, מחשבותיך נעות בין שגרת
היום-יום של עבודתך לבין החשש שמא מישהו יקלוט את העובדה שאתה,
אתה הידוע בתור אחד שלעולם לא מחרבן בעבודה, ואפילו כאחד
ממיישמי שיטת החרבון בשעה הקבועה, יושב בבית הכיסא במקום
העבודה שלך, ומחרבן.
|
שנינו, התחיל 'סטארלס' של 'קינג קרימסון'.
|
יום אחד נולד חזיר שאימא שלו מתה במהלך הלידה. הרופאים אמרו
שאין ברירה, כי לא יודעים מי האבא ושלחו את החזיר הוולד לבית
יתומים
|
היא אמרה לא לתת יותר מידי אהבה לאהבה.
(האהבה פוחדת מרגשות גלויים).
|
ואת לא עצרת אותי, נתת לי להבין בדרך הקשה
מה שידעת מראש שיקרה
|
גזרתי את המכנסיים,
עליתי על האפניים
ואמרתי שלום
|
נעים הוא עצב הגעגוע.
נעים כשהמחשבות שטות מעל הראש.
נעימות הדמעות בעיניים.
|
ממש חוכמה גדולה
לשאול איש רגיש אם הוא פגוע
נראה אותך שואלת איש אטום.
|
כשגב כף ידי השמאלית
נושק לשדך הימני
|
על הכלי לחימום החלב
סימנים של זוגיות ממושכת
|
בתוך הלילה, עמוק בחשיכה,
אפשר לשמוע המון צלילים
ובהבחנה מאוד חדה.
|
עכשיו אני שוכב על גבי
מתחת לחלון והחלקיקים שטים מעלי
במים נטולי משקל ובלתי נראים
|
יום יבוא ואוהב אותך כל כך, כל כך כמו שאת תאהבי אותי
|
Rain has fallen all the day
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
"אני לא מחפשת
ציפור, כלב
ומשחת שיניים!"
"אז מה את כן
מחפשת?"
"את עצמי..."
הפודלית, מה? |
|
