|
והפרח חבק את הטל
כהתגלות החבקה את ההבנה
וניצוץ קטן,
נוצר לעד בתוך העולם
|
כל יום אני קם עם אותו זרם בדם
קם לחיות עוד יום נוסף שנדם
בלי משמעות, עם שעמום, שוהה לו כמו טפיל
כמו ציפור שמנסה לצוד לה פיל
|
|
|
אח, ססגוניות
יקרה. איך כמה
אנוכי שתהיי
שלי.
שלמנאסר בוודוי
מרגש. |
|
