|
חופש היום. הולכים לים. מביאים אתנו את הגלשנים, למרות שאני
מסתכל הרבה מעבר לזה.
על מה אני מסתכל? על החוף הזהוב. על המים, שמרחוק נראים
כחולים, ורק כשמביטים עליהם מקרוב, רואים שהם בעצם שקופים.
|
"עוד משחק אחד ודי" הוא צעק לשאר חבריו.
וכולם הלכו לכביש כדי לארגן את המשחק האחרון.
קרמבו על הקו הקטוע. הילד מחכה לסימן מהמכונית כדי לקפוץ.
הסימן- שתי מטר ממנו.
הוא רץ הכי מהר שרק יכל, לקח את הקרמבו, והתחפף.
|
בוקר שבת. שמש. דשא ירוק. רטוב מהממטרות של אתמול.
הכיסאות שלי הזמינו אותי למסיבת תה שהתרחשה בגינה של אבא של
אחד הכיסאות.
לכאורה נראה שכולם נהנים, אבל כשצפיתי מקרוב ראיתי שלא כך.
קחו לדוגמא את אחד הכיסאות. בלי-גב שמו.
|
איש שמן מהקומה האחרונה נכנס למעלית. אוחז את כלבו הפודל בעזרת
שילוב של ידו הימינית וכרסו, ואוחז במזוודתו בידו השמאלית. היא
לבוש מהודר כולל עניבה. כתמי זיעה חריפים בחזהו ובבית שחיו.
|
"אני איש עסקים מכובד. אין לי זמן להתעסק עם השטויות האלה, אתה
לא מבין"?!
הוא אמר לו בהמשך להליכתם ברחוב.
השני הפציר בו כל הזמן לעזור לו באיזה משפט קטן בקשר לפריצה,
והראשון אמר שאין לו זמן וכוח לכך.
|
קמתי עם מצב רוח מחורבן.
לקחתי אספירין מהמגירה וזה לא ממש עזר.
נסעתי לחברה שלי עם הרכב.
בדרך עשיתי תאונה. התנגשתי ברכב ממול. חזיתית.
באוטו הייתה זקנה עם חתול. שניהם נהרגו.
כשאני חושב על זה עכשיו, החתול הזה נראה כמו החתול שהיה לי
בחלום.
|
כבר שלוש ימים האלה מחברת המים רודפים אחרי שאשלם את החשבון.
התחמקתי מהם. אמרתי לה שהם בטח טעו באיש או משהו.
אמרתי להם שאני גר כאן לבד ושאני לא לוקח כל כך הרבה מים.
|
"חברים.
היינו מדוכאים במשך שנים רבות אם לא מאות שנים.
הגיע זמן הנקמה.
הגיע זמן הכוח".
|
ישבתי עם הרגליים בתוך הבאר. עומק של איזה עשר מטר למרות שכבר
משתי מטר היה כבר חושך. ירקתי לתוכו. לקח לטיפה איזה עשר שניות
עד ששמעתי שהיא נפלה למים. ואז התחרטתי על מה שעשיתי כי נזכרתי
שאנשים צריכים לשתות מזה.
|
כל אחד נולד עם פאזל.
אחד מגלה את הקופסא המבצבצת מתחת למיטה בגיל עשרים, ואחד מגלה
זאת בגיל ארבעים ואולי שמונים.
ואחד אולי אף פעם לא יגלה זאת. הוא מת בשנתו.
מעניין אם באמת כל אדם נולד עם פאזל כמו הלב או הראש, או שכשם
ראייה או שמיעה- שלא כולם מתברכים ב
|
פעם ראשונה שנפגשתי עם השקשוקה הזאתי היה בכיתה ב'.
אני הייתי התורן והיה שם איזה ילד אחד שקראו לו אריק שכל הזמן
זרק שקיות על הרצפה בכוונה כדי לעצבן אותי.
|
|
|
מאיפה אני אביא
לך עכשיו בננה,
כוס רבק?
טרזן, ישראל
2001, 93 דקות |
|
