|
 15258049
נדב כבר לא
הכביש ריק והעיקולים הקטנים מאלצים אותי להסיט מדי פעם את
ההגה,
ולחדול ממחשבותיי לרגע קט.
המנוע רועם ואט אט המוסיקה נחלשת ונעלמת,
העפעפיים נסגרים לאט, ולפתע - הכל לבן, ואיטי.
המוסיקה שהתנגנה קודם מתחלפת במוסיקה אלוהית באוקטב גבוה
|
זה מספר ימים שאני נח כאן על משכבי,
מוקף אדמה בוצית,
מטר אחד מלינוי, שזה הוא ביתה כבר למעלה משנה.
|
בגיל 20 הבנתי לראשונה שאני אפס, או יותר נכון, הסכמתי להפנים
את העובדה.
חשוך בחדרון הקטן בו אני יושב על מכסה האסלה, רק נר קטן שזה
עתה הדלקתי מאיר רדיוס קטן סביב ה"מאפין" עליו הוא ניצב.
|
באלה המילים זיכרוני חיים -
לקיומי על אדמה זו יום קיצים
זו לא עוד צוואה צנועה ומתחסדת
|
תם
16 שנה בשר קודש
וחיללתיך
|
סליחה, לכל אלו
שקטעתי את סדרם
ושיבשתי תוכניות
ושיניתי את מסלול חייהם
שעשיתי להם עוול בהוולדי
|
לא יוגב, לא יוער,
מיותם יוותר, בין -
שירים ודפים, בין -
ערימות עופרת
|
עטי יבשה -
ירחים ישבה בכיסי
אז נדמה היה -
כי בדמי ימיה דממה
|
5 פעמים בשבוע, בלי הפסקה.
אני סטוצ'ר, ככה לפחות אנשים רואים אותי,
יצאתי עם כל בחורה בעיר, בלוח זמנים צפוף דחקתי אחת אחת, כל
פעם יצאנו לאותו הדייט, כאילו זו הפעם הראשונה שלי
|
דמיינתי את הקריין בסרט התיעודי על חיי,
מספר בקור רוח מטריד על המופרעויות הקטנות שלי,
בגיבוי כמה פסיכולוגים שיסבירו לצופה בבית,
ממה כל דבר נבע,
|
כבר בימינו, ימי הכפר הגלובלי, שרק הולך וקטן, לא תיתכן אותה
האבולוציה הקונסרבטיבית.
האוכלוסיה המונית מדי, ומאגר הגנים רחב כל כך, שגם אם אדם בודד
יפתח יכולת מדהימה להעביר לדור הבא - אותה היכולת תיעלם בתוך
הביצה המזוהמת של שאר האוכלוסיה.
|
|
|
חלמתי אתמול
שאני הנסיכה
מונונוקי.
קורה.
כבשל'ה בהשפעות
לוואי של
הסנימטק. |
|
