|
השבלול נולד בתחילת שנת 80.
באותה שנה ש-מ.ד.צ הפסיק את ג'ון שניסה לשכנע אנשים
לדמיין,
ופרדי וחבריו שרו על דבר קטן ומוטרף שנקרא לאב
(או אם תהיו קטנוניים, אז שנה אחרי),
מאז הוא מחפש להבין אנשים, ומחפש אנשים שיבינו
אותו.
חלק הוא מצא, חלק מצאו אותו. ב-2001 הוא מצא את אהבת
חייו, ומאז הוא מנסה להשתלב בנתיב המהיר של החיים
שלנו...
עד עכשיו - ללא הצלחה יתרה.
אבל לאט לאט, משאיר אחריו שובל דביק, לאט לאט אבל
בבטחה, הוא מתקרב לקצה העלה הירוק הטעים הזה...
וכעסת עלי. צרחת עלי.
אנחנו ביחד שנתיים וחצי
חברים-מזדיינים-אוהבים, ואני נפרדת ממך,
וכל מה שיש לך להגיד לי זה
"לכי על זה"?
זה הכל?
|
"מה אתה - מפגר? תכעס עלי! תרביץ לי!"
|
את לוקחת לגימות קטנות ומתוקות מהנס.
השפתיים שלך מקיפות-מקררות את הנוזל החם.
ואת אומרת:"כן, רעידת אדמה - אני הרגשתי".
ואני אומר:"מתי?"
ואת אומרת:"כשהיית בתוכי".
|
And behind everything
Behind the wars
Behind the weather
|
Dark red lights - strong lights - all over my naked body.
My body alive. Transparent.
|
There is no one else but us
Rushing through the ceiling
To get that same old feeling
|
Not enough
None of them do
I miss you
you
|
אחרי כל כך הרבה אהבה
כל כך הרבה אורגזמות
כל כך הרבה הבנה
|
אני אוהב לראות את עינייך בורקות באור.
אני אוהב לראות את שיערך בקושי נע בתנועות קצובות.
אני אוהב לראות את רגלייך נעות קדימה אחורה בקצב משלהן.
|
כבר לא דיברנו יותר מדי זמן. ואני עוד קיוויתי שנהיה ביחד.
חלום מטופש, פנטזיה רומנטית, זיבולי שכל קיטשיים של ילד
מאוהב.
אבל בכל זאת קיוויתי, בכל זאת חלמתי, בכל זאת רציתי.
|
בלי אנשים עם רובים
בלי אנשים שלא אוהבים
|
לחשוב ראשון... על זה השיר?
|
מכנסיים קצרות
טי שירט
נעלי בית
קיבוצניק מאוהב נשטף ביורה
|
ויש שאני חולם עלייך
ויש שאני הוזה
|
את ואני, במערבולת חושים.
מרגישים ומתרגשים.
נרגעים וזזים, נחים וקמים.
העולם מסתחרר ורק שנינו שם.
|
אותך אני אוהב.
את, שקוראת מילים אלו, ולעולם לא תדעי שבאמת התכוונתי אלייך.
אותך אני אוהב. אותך אני רוצה.
|
כמנסה לנחש מי מהם נכנס
לקטגוריה הזאת שלך.
על כול-כולם, חוץ מעלי.
אני לא חכם?
אינטיליגנט?
נחמד?
|
אוכל. תיק אדום.
אורות ניאון גדולים בוהקים.
פנס. גזיה. רגשות מעורבים באקסטזה אור-קולית.
בגדים להחלפה. שק שינה. רצון להשתחרר, לקפוץ, ליפול, לעוף.
|
מסעדה קטנה בקצה רחוב
ההמון עובר שם לב לא שם לב
אנשים יושבים ביחד לחוד
חלקם קצת פחות כולם יפים עד כאב
|
כל הנפת שיער לאחור
כל צעד קדימה בחייך
|
קולות מרוחקים של מכוניות ואופנועים.
הוויה קיומית מורגשת חרש, כיור מלא בכלים מלוכלכים.
אני קם והולך לעבר אור הירח הבוהק,
החודר דרך התריסים המוגפים למחצה של החלון.
|
הלבנה כישפה את אצבעותיי
היא מנסה להכנס לתוך עיניי
|
מוסתר בעמוד השביעי של מוסף הספורט
מודעת "הלך לעולמו" הקטנה הפרטית
|
ואני אתפוס את מקומי ואשכח את כל העולם הזה.
כן, כולל אותך
|
אני אוהב את הדרך שבה השיער שלך נופל על הגב שלך.
את הצבע שלו מול צבע החולצה שלך.
איך הוא מתחלק ומתחבר לחלקים שונים,
כמו נהר שזורם בתנועות גליות יפות,
|
15 כוכבים, עולמות, שנכבו ונעלמו ממשטח השמיים העצום.
|
|
|
"זינזאנההה!!"
מר גרינה ברגע
של נוסטלגיה. |
|
