|
יליד 87'.
לא פיליגרן, לא חוטי חן!
אלא הלמות כאב נואקת נואשת,
גושי עשת שחורה!
|
סופת מילותיך
חטפה את כל תנועותיי.
נעתי, כשווא,
לעבר ניגונך.
|
שנותי ערומות עלי
כגל-אבנים.
ואני - רוח נושבת,
ענן כלה.
|
עיניי היו נרות דולקות, עתה הן כבות,
אפשר יקרא הגבר, יעורו, צופנות תאוות.
|
אשריכם אתם הכותבים,
אשר לא תוודע כתיבתכם.
|
קו נפרש על קרחות ראשך
כאופק שמש שחרית.
אך אין זה אור בוקר, יקירה:
יום מותך הנה הוא בא.
|
|
|
אף בנאדם לא
שווה את הדמעות,
וזה שכן יהיה
שווה לא יגרום
לך לבכות. |
|
