|
ילידת 83'. לא הרבה מעבר לזה.
ממצאים סופיים: אין לי גומות בגב.
יש לילות כאלה, שבהם אני לא ישנה. כלומר, אני באמת משתדלת, אבל
תמיד ברגעים הקריטיים אני שומעת את התרנגולים מתחילים לקרוא
בחוץ, יוצרים מעין מחרוזת, או בלדה לשעון המעורר, אם תרצו.
|
אני שוכחת, אני תמיד שוכחת. לא סולחת אף פעם, כי אין בזה צורך
אמיתי. כבר שכחתי.
|
הכל התחיל כשנולדתי, מן הסתם.
|
"ואם אנחנו כבר בענייני גילוי לב, אמא שלך ביקשה ממני למסור לך
שאת מנושלת רשמית מהצוואה, ושאת לא מוזמנת לסדר. שלום".
טליה עמדה המומה.
|
"קוד אדום, קוד אדום!", כך סמל הארטברייק קורא בבהלה במערכת
הכריזה ,"איטמו חלונות, חבשו מסכות, ואם יש שולחן בסביבה,
התחבאו תחתיו!"
זרם חיילי משמר נזעק להגן על המבצר בגופם.
|
"אני רוצה לשאול על זוגיות. תהיה לי אהבה בקרוב? את יודעת מה,
עזבי אהבה- סקס יהיה? אני גיי בתול בן עשרים, זה נשמע לך
הגיוני?"
|
"ואושר, בכל דרכייך אשר תירצי."
"תודה, תודה, אמן".
"ותמצאי חן בעיני כל רואייך".
"סבבה. אז מה ה..."
|
אצלנו בשכונה יש כבר ארבעה אנשים שנפטרו מסרטן. השכונה שלנו
מסודרת לפי הבתים האלה. מתחילים מהבית של אהרון: חוצים את
הכביש, סופרים חמישה בתים בדיוק והופ, עוד בית של מישהו שמת
מסרטן. ואז חוצים חזרה את הכביש, סופרים חמישה בתים בדיוק,
והופ, עוד בית של מישהו שמת
|
לא התכוונתי לפגוע בך,
זה לא אתה - זו אני.
|
אהבת אותי בכיתה ח'.
אינפנטיל.
|
כל אחד חושב, לא מבין
תוהה
(טוב, אני לא אגנוב לך שיר שלם)
|
אני שונאת שירים.
השורות הקצרות
משפטים שבלי סיבה
נקטעים
|
אני מחלקת את האירועים
לפני המבול, ואחרי המבול.
|
אתם בטח חושבים שכמו בסרטים, כיסה דוק של דמעות את עיניי
הגדולות ומלאות היגון, אבל זה לא מדויק. חוש הראיה עבד מצוין,
ורק עכשיו אני מרגישה ששילוב של שמש ישראלית, עדשות מגע ומלח
מזוקק הוא קצת לא נעים.
|
שבת בערב. פיסקאות, שמתחילות ככה, יתארו זירת התרחשות סוערת,
או לחילופין, אדם בודד ופתאטי. הערב, חברים, האדם הפאתטי הוא
אני.
|
על הדשא בקמפוס, במצב רוח מדעי-משהו.
הבה נאמת תיאוריה חדשה. למה לא, בעצם, יש אנשים שמתפרנסים מזה.
יש אנשים שמקבלים על זה נובל.
|
ומעל במה זו, אנו קוראים: הגיעה העת לחדול מן הסנסציות הגודשות
את היומיום!
- אני רוצה קצת שקט.
יש להשלים עם התחושות, ועם זאת, להתעלם מהן בגסות.
- אני אלך נגד האינסטינקט...
|
שנים שאני לבד, טווה בקשר עין קשרים בדויים, מרחיקה כל מי
שהתקרב ארבע אמות ממני. זהירות, חומר רדיואקטיבי.
|
אני לא נכנסת לשם. הוא שכב פה ממש אתמול. טוב, האמת היא שהוא
שכב פה גם שלשום, ובשבוע שעבר, ובקווים כלליים, יצא לו לשכב פה
הרבה פעמים בעשרים השנים האחרונות. אז אולי נוותר על זה?
|
צבעים מבריקים מתחלפים בתנועות סיבוביות, על כל שטח הפנים של
הבועה.
|
לונג שוט - כל אנשי החוף מרותקים לדרמה. התמקדות בהורים -
אדישים לחלוטין. מנסה לתפוס קצת שמש. האב פותח כפתור עליון.
|
נוירוטית קטנטנה הולכת ללמוד משפטים.
|
|
|
כל אחד יכול
לאכול חרא.
החוכמה זה לחרבן
אוכל.
(האלכימאי) |
|
