|
אבל אז פתאום אני מתעוררת,בלי שום סיבה מיוחדת,
אולי זהו הזמן שהוקצב לי לקצת שלווה ורוגע...
ועכשיו,זמני תם.
|
מחר יתנפצו כל תקוותי וחלומותי על האושר,
מחר יצעק ליבי ויסרב להתגבר,
מחר אפול לתהום שיגיונותי,
מחר אצעד עם מלאכי השאול אל עבר פסגת תחלואי הנפשיים,
|
כאדם פתוח כנראה שהייתי די סגורה,
גם אם הוצאתי רגשות חייתיים או שמץ של שבירה.
פתחת לי עוד שער בעצמי בדרך להבנה,
נתת לי עוד פיסת שביל בדרך להצלת נשמתי המעונה.
|
מתוך בלבול רגשות,
מתוך ליבי הקפוא,
מתוך סיבוך ועוד סיבוך,
ומתוך הציפיה לאושר.
|
עולה ויורדת עולה ויורדת,
כבדה ומנותקת, אדישה ומתנכרת,
לא משאירה ספק לשנתך העמוקה עמוקה.
|
ועוד שכבה מתכסה באבק,
אח"כ אבנים,אח"כ אדמה,
ועוד חלק ממני נשבר ונקבר
מצטרף אל השאר בדממה.
|
והלילה שוב אתפלל לאלוהים.
אתחנן, אתרפס, אנהל בריתות, הסכמים וחוזים.
מתוך יאושי, מתוך תקוותי ומתוך רצונותי הוא פורץ, אלוהים.
|
ושוב התזמורת מפלחת בכאב את המלודיה הילדותית של הפסנתר,
והפסנתר קורע את זרימתה המלנכולית של התזמורת באקורדים
צפופים, מרעידים , על גבול הסבל.
ולפעמים זה זמר מלחש או זועק בעצבות,על מה שקרה ועל מה שכבר לא
יהיה יותר.
ולפעמים זה רק השקט שביניהם.
|
|
|
יאללה, משחקים
'שבע בום?'.
אדולף |
|
