ועכשיו היא נסעה.
ארזה את כל חייה בקופסא גדולה. ואני, עמדתי מהצד. הלב השבור
והדומע שלי ביקש לצרוח לה "אל תלכי, אל תשאירי אותי שוב לבד"
אך השפתיים מיענו לדבר, והמילים נשארו בפנים. צורחות,
מתחננות.
את המחברות, סיפור חייה שלוב בתוך סיפור חייה- לקחה. ואני רצ
|
