|
 עוד לא החלטתי מי מהם זאת אני... |
התחלתי ללכת הרחק ממנו מסתכלת מסביבי , מדבר לבן עוטף אותי,
קרחונים רמים מאייימים עלי מסתכלים עלי מלמעלה וצוחקים, ים לבן
קפוא בלי סימני חיים לועג לי בגדולתו, והגופה שלו מסתכלת עלי
דרך השמיכה בחיוך מלגלג
|
לפני הרבה הרבה שנים היה רק טוב על פני כדור הארץ, תמיד תמיד
היה אור. אלוהים תמיד הסתכל על אנשים עם העין הטובה שלו- השמש
שהאירה וחיממה את הנפשות הטהורות שהסתובבו על פני כדור הארץ
|
עכשיו, עשרות שנים אחרי, הכינה נחמה, לבנה משיבה יושבת ביער
לבן משיבה ושרה קינה חרישית, שיר עם כינים ישן מיימי השואה
|
אתם מכירים את השיחים האלה שגוזמים אותם בריבוע, יענו גדר, והם
גודלים ושולחים ענפים ומנסים לצאת וכל פעם בא הגנן וגוזם מחדש
לריבוע?
אז השיחים האלה, זה אנחנו, והגנן- החברה.
|
|
|
- "סליחה יקירי,
מה השעה?".
- "מצב-רוח
מסוים שבו
מגיעים רעיונות
חדשים. אשתי
לפעמים מביאה
לי."
- "מה?"
- "אה. חשבתי
ששאלת 'מה
השראה?'.
לא שומע טוב |
|
