|
ילידת 81, נולדה ליד הים אך גדלה בנגב הצחיח...
ולמרות זאת "חיה את הים" ומקבלת השראה מנופיו,
שלוותו, שתיקתו...
כותבת כבר 10 שנים, בעיקר שירה אם כי גם כמה סיפורים
קצרים, נוהגת גם לפסל ולצייר כשנופלת עליה המוזה...
ולעיתים אף לצלם, ולשיר (עד שמעירים לה...)
מעוניינת לשמוע תגובות והערות מכל סוג.
תהנו!
צבע לבן פגש צבע שחור על המדרכה,
אך בתחילה לא מצאו הם כל נושא לשיחה.
פתאום פנה הלבן לשחור ואמר:
"השמש זורחת, תראה כמה נהדר!"
|
רואה אותך דרך עדשה אנושית,
כשהינך רואני רק מבעד עדשת מצלמה חומרנית...
|
רומז לי לסמוך על שיקולך,
להרגיש בטוחה...
|
החבר לשעבר לא תמיד שקוף,
ולא כל מחשבה בהירה...
|
אתה כמו סיגריה.
לא יודעת מה מצאתי בך,
אך התמכרתי.
אתה כמו סיגריה.
|
לצעוד בראש מורם,
אך להרגיש שפל.
|
מסוקרנים מה צופן לנו העתיד,
אך מקבלים את אותותיו בתפזורת.
|
קטפתי לי פרח.
תהיתי אולי הוא יוכל לעזור לי לפרש את רגשותיך כלפיי.
תלשתי אחד מעלי כותרתו, עדין ורך, שהזכיר לי את יחסך הדואג...
|
רציתי לראות את הקשת,
קנאתי בשלל צבעיה.
רציתי לתפוס אל הקשת,
לקחת ממנה קצת ורוד,
להוסיף לחלקו האכזרי של העולם, ליפותו.
|
יש הרבה דגים בים...
קלישאה שלא יורדת מהכותרות.
אבל הים הוא גדול, ובכלל באיזה ים מדובר?
|
עוד שיחה קשה נגמרה,
שוב פגעת.
ואני שוב מתכרבלת לבדי בשמיכה, מתקשה להרדם.
|
יושבת מול הנייר הריק.
חושבת איך לנסח את דבריי.
הראש מלא במחשבות,
אבל שום דבר לא עובר לידיי.
|
כפר הדייגים ג'ריקאקוארה, ברזיל.
קיץ 2005.
|
|
|
ענן וחנן,
ענן גשם,
ראש בעננים,
ענן שחור,
שבר ענן,
ענן אבק.
ענן,
מציע שמות אחרים
לתוכנית כך שלא
יצטרך לככב עם
קשת הכלבה. |
|
