|
אז... מה בעצם אפשר ללמוד עליי מהעמוד הזה??!
שאהבתי המון, התאכזבתי, נשברתי, בכיתי, ושוב אהבתי,
וגם שברתי והרסתי, אך למרות זאת החיים ממשיכים...
מקווה להיות אופטימית, הרי חיים בלי תקווה אופטימית
הם לא חיים...
יהיה טוב :)
לאט לאט היא שקעה בשינה, צלצול טלפון רועש הפריע לה באמצע חלום
מעניין, אך החלום כבר לא עניין אותה, זה היה דין בטלפון, השעה
הייתה כבר שמונה בערב, והוא הזמין אותה אליו לארוחת ערב.
|
הוא צדק, הוא כל כך צדק. הרגשתי איך אני שוכחת את אלעד ומתקדמת
לאט לאט אל עתיד טוב יותר, עתיד של אהבה. הרגשתי איך אני נועלת
את ארון העבר שלי וזורקת את המפתח לים.
|
בבקשה, אלוהים... תן לי...
|
זהו שיר עצוב על ילדה כה תמימה
אך למרות זאת עברה הרבה בחיים
|
קר לי!!!
הלב שלי קטן וקפוא, האף אדום כבר מהבכי
והלחיים רטובות מהדמעות
אני אוהבת אותך, יקר שלי!!!
|
ואז אני חושבת, ומבינה שזה בגלל שאני כל כך מאוהבת!
ואני מפחדת שיום אחד כבר לא תהיה אהבה,
כי לפעמים היא כל כך הורסת ומגעילה!
אבל בסוף יש התחלה חדשה....
|
אז כשיבוא יום, ובו תמצא את עצמך ואת דרכך
בוא אליי וחבק אותי חזק
ותראה שכך נוכל לחיות ביחד לעד
כמו שתמיד רצינו,
|
זוכרת איך אהבתי אותך
והיית שם תמיד בשבילי
עטפת אותי בחום
ואני פרחתי איתך
|
זה לא קורה לי!!!
אבל זה קורה...
|
זהו עוד הרהור מקובץ ההרהורים המורחב שלי...
לא להאמין שאני עדיין אוהבת אותך...
|
מנסה להתגבר, להתעודד
להסיח את דעתי...
אך שום דבר לא עוזר, אני תמיד חוזרת לחשוב עליך
מסתכלת בתמונות מיום ההולדת שלי.
מסתכלת וחושבת לעצמי, איך שהייתי אז הבחורה הכי מאושרת ביקום.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
כאן לא מודיעין!
טוב נו, כן
מודיעין פה! אבל
אתה מבין למה
אני מתכוון.
שאול עזאני, בעל
דוכן מפעל
הפיס,מודיעין |
|
