[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נעמה גולן היא ירושלמית צעירה שאומרת מא-אתיים ולא
מתביישת לבקש מציצה מהמוכר בקיוסק. פיכסה, ראש כחול
יש לכם.
יש לה שתי אחיות גדולות וכלב (או עז?) ושני הורים
מקסימים. היא לומדת תיאטרון מאז שהיא זוכרת את עצמה,
ופיתוח קול. שואפת להיות מתנדבת סדרתית אחרי
שהקריירה שלה במוזיקה לא תתקדם לשום מקום.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היפרדות
הוא כל הזמן חייך.
מין חיוך מטורף ולא מובן.
והוא צחק, צחק צחוק שממנו כולם פחדו.

האיש, כך קראנו לו.

חלום
הידיים הן החלק שמראה על האופי. הידיים - יותר מכל דבר אחר.
הוא הרים את עיניו, וזה כאב, כי הידיים שלו לחצ,- למרות שהוא
לא החזיק אותי. הוא אמר: "עכשיו את נשארת איתי!"
ואז התעוררתי.
הטלפון צלצל. זה היה הוא.

כל שנכתב בפתיחה זו הוא אמיתי. כן, התרחש במציאות. אתם יכולים
שלא להאמין. ייתכן כי אני לא הייתי מאמינה, לו הייתי במקומכם.
בייחוד אם היה זה אדם שאינני מכירה, אדם תמוה שכותב יצירות
מוזרות... אבל אני כתבתי כדי להשתחרר.


לרשימת יצירות השירה החדשות
שכול
יש לי אבנים בלב.
אבנים בלב, במוח, בבטן, ברגליים, ביד.
הזמן קופא לרגע, והאבנים עוד מלחשות: אני כאן!
ומעלות רגש, זיכרון של משהו מתוק.

הרהור
ומה, אין עוד בעולם
אליפסה כמוני?

הרהור
זה כמו בגידה.
זוהי בגידה!
בגדו בי.

ייסורים
היא יורה.
אקדח ביד, והוא נופל.
תמיד היא אכזרית.
תמיד דואגת. לא מתחשב.
אבל תמיד היא אכזרית.

אימפרסיוניסטית
יש אנשים שאני אוהבת לחיות
אבל אתה חתיכת חרא כל המחשבות המודחקות שלי

אהבה
"אתה לא אוהב אותי"
בעצם לא רחוק
ממה שאני מכיר
אז אני משתיק אותה בנשיקה.

פוסטמודרניזם
השמיים
הים
העץ והפרח
החול
הלבן


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
פניה
ייתכן כי ידעתם כל זאת וזה לא משנה לכם.
אבל לי זה משנה. וממש לא אכפת לי שלכם זה לא אכפת.
כי המונולוג הזה -
המונולוג הזה,
הוא אני.

חוסר אונים
כשכל השקרים מתחברים ביחד, הם הופכים לאחד הסוגים של
מפלצות-שמתחת-למיטה. מהמפלצות האלה הרי תמיד פחדנו, ולא משנה
אם ידענו שהן קיימות או ידענו שלא... הרי אנחנו לא באמת
יודעים.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
מי זה היה?
הנה, אני מצליחה לדמיין משהו. ילדה, אולי. כן.

ואני מנשקת אותך ותוהה
איך תיראי כשאת לבושה פחות




איש א: "שמעת
על הבעל שרצח את
אשתו וילדיו ואז
התאבד?"

איש ב: "איזה
מהם?"


תרומה לבמה





יוצר מס' 66313. בבמה מאז 27/4/06 7:21

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנעמה גולן
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה