|
"כשאהיה גדולה," את אומרת,
"אני רוצה להיות נהגת אוטובוס 'דן' ומחוררת."
הנה כרטיסי החופשי-יומי שיחליקו אל בין אצבעותייך.
מקומטים מהחום, לחות תל-אביב באמצע היום
וההנחה לזכאים, שלאינפלציה לא תניח. כאן גרה
התחבורה. אז למה לך 'קוים'."
נעמה מלכיור נולדה, ללא פרנסיס, בשנת 1986.
בוגרת גן-אורנים 1992, ומתא"ן 2003.
פרסומים: "עיתון 77", "הקיבוץ", רשת א' - "המוסף
לספרות", "גג", "משיב הרוח" ו - "ליצן החצר".
לפעמים עולים כאן דברים חדשים. לרוב לא.
חודש אחרי שנולדתי,
דן פגיס מת.
דקות לא חדלו מתנועתן
אף לא קפאו במקום.
כל עוד חולפות העונות,
נחליאלים מתים.
|
דע לך -
שמך מפוזר בכל רחבי הגלובוס
כבר.
|
רמת-גן אינה ג'ונגל אקזוטי,
גם לא ספארי, גם לא בגדד.
|
מדביקה פלסטר גמיש (כךכתוב) על הפצע הטרי,
מקלפת את הצבעוני, השני, מזרת כף רגלך
ואת ילד בן חמש
החוזר מן הגן ועומד תמה,
|
השתיקות הקצרות בין - "כן, אה..."
ל - "אז מה קורה איתך?"
נמתחות על-ידי חוטי דיג שקופים
שמקימים מחיצה דמיונית בינינו,
ובד בבד ממוססים את השתיקה המביכה.
|
כך אני קושרת כעת, את,
זכרונות הילדות המתוקה,
עם מסכת פנים, אור לבן בוהק
וקרמים למריחה.
|
לפי שעה, לא נראה שלמישהו אכפת שמחר ערב חג:
האוכל עוד ארוז בשקיות,
את השופר החליפו צפירות הרכבים מן הכביש.
|
לו היית דמות מן המקרא,
אני הייתי אבישג;
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
כן, הבת זונה
עשתה לי ביד כי
אמרה שהיא לא
רוצה שאני אגמור
לה בפה.
אז אמרתי לה
"בסדר... אין
בעיה."
אקיצר, יום אחרי
אני יורד לה.
עושה לה את
הירידה של
החיים.
הכנתי אותה
לכזאת אורגזמה
שהיא הייתה
מתעלפת.
שניה לפני שהיא
גומרת אני קם
ואומר לה:
"מצטער, לא רוצה
שתגמרי לי
בפה..."
- שפן קטן מתנקם |
|
