|
"כשאהיה גדולה," את אומרת,
"אני רוצה להיות נהגת אוטובוס 'דן' ומחוררת."
הנה כרטיסי החופשי-יומי שיחליקו אל בין אצבעותייך.
מקומטים מהחום, לחות תל-אביב באמצע היום
וההנחה לזכאים, שלאינפלציה לא תניח. כאן גרה
התחבורה. אז למה לך 'קוים'."
נעמה מלכיור נולדה, ללא פרנסיס, בשנת 1986.
בוגרת גן-אורנים 1992, ומתא"ן 2003.
פרסומים: "עיתון 77", "הקיבוץ", רשת א' - "המוסף
לספרות", "גג", "משיב הרוח" ו - "ליצן החצר".
לפעמים עולים כאן דברים חדשים. לרוב לא.
חודש אחרי שנולדתי,
דן פגיס מת.
דקות לא חדלו מתנועתן
אף לא קפאו במקום.
כל עוד חולפות העונות,
נחליאלים מתים.
|
דע לך -
שמך מפוזר בכל רחבי הגלובוס
כבר.
|
רמת-גן אינה ג'ונגל אקזוטי,
גם לא ספארי, גם לא בגדד.
|
מדביקה פלסטר גמיש (כךכתוב) על הפצע הטרי,
מקלפת את הצבעוני, השני, מזרת כף רגלך
ואת ילד בן חמש
החוזר מן הגן ועומד תמה,
|
השתיקות הקצרות בין - "כן, אה..."
ל - "אז מה קורה איתך?"
נמתחות על-ידי חוטי דיג שקופים
שמקימים מחיצה דמיונית בינינו,
ובד בבד ממוססים את השתיקה המביכה.
|
כך אני קושרת כעת, את,
זכרונות הילדות המתוקה,
עם מסכת פנים, אור לבן בוהק
וקרמים למריחה.
|
לפי שעה, לא נראה שלמישהו אכפת שמחר ערב חג:
האוכל עוד ארוז בשקיות,
את השופר החליפו צפירות הרכבים מן הכביש.
|
לו היית דמות מן המקרא,
אני הייתי אבישג;
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
החיים הם כמו
דלי. יש להם
ידית, חור באמצע
- ולפעמים הם
עשויים
מפלסטיק.
אחד ברגע של
התגלות. |
|
