|
נעמה אלישר התחילה לכתוב כשהיא קיבלה מן מחברת ירוקה
, עבת כרך, מאמא שלה ליום הולדת 7.
המחברת עדיין אצלה, והיא עדיין כותבת,בעיקר כדי
להרגיע לעצמה את הנפש.
גלי ההבנה שיוועו לנפץ
את מאווי הנסתרים,
ולא נתנו לי מנוח.
חיפשתי שתיקה, חיפשתי מילים
|
עלעלים צהובים שהיו ירוקים עד לא מזמן
מראים לי כמה הכול זמני
ורק השמיים נשארים שמיים,
כמו מסך שרק התמונות עליו מתחלפות וחולפות
|
Is there such thing as life anyway?
Do I really have to listen to the things I have to say?
|
kick the earth,
pick a place,
change your pace,
feel the birth
|
בעולם של סבל ואי הבנה,
המוזר, המפחיד , הענק,
יש בו עדיין פינה קטנטנה
שם טוב הוא יחיד, מנותק.
|
מלאי את נפשך משאלות
אמצי אל חיקך את צרור מסעך
ושאי מבטך
קדימה,
|
ערגה למשהו לא מושג
להיות נרצע , מודח, נלעג
כל אלה והרבה יותר,
תוכל על כל זאת לוותר?
|
יש את זו שרוצה לברוח ,
ואת זו שרוצה להשאר.
את זו שכבר אין בה כוח ,
ואת זו שמשהו חזק בה עוד בוער.
|
הרגש מעפיל על ההגיון,
הספונטניות על התכנון,
ובגלל שהחושך זז, כך גם שאר הדברים;
|
הטיפות הגדולות העגולות, השקופות,
מתנפצות לי על החלון, על החלון?
איפה החלון?
|
כמו טיפות של טל, הזמן צונח ליד ובתוך המעגלים,
מרטיט את חייהם,
כמו אבן שצונחת בתוך אגם גדול,
|
לאן אגיע? היכן אעצור?
ומי את ברזי נשמתי לי יסגור?
|
לטאות קטנות זוחלות על סלעים,
מפלים קטנים, מימיהם צלולים,
והשמש ממעל משילה אור זהוב.
|
ביום מן הימים,
עוד המון זמן,
חתיכות הפאזל שלי ייראו אחרת.
|
זה לא יהיה מוות רגיל, זו תהיה העלמות,
גם אתם תהיו שם
|
אי שם בסוף המדרון התלול
נמצאת השלווה שלי,
מקום מנוחתי האחרון,
על סלע מזדקר
|
הכל כמו נפל למקומו הנכון
כמו כל אחת מטיפות הזרם שנוחתות
בדיוק
איפה שהן אמורות
|
ייתכן כי רק כשנאבד אנחנו, נדע לתת תשובה
לשאלות אלו.
|
כשהאור יעלה בחוץ,
השמיים יהיו כנראה אפורים
בגלל שהירח ייתערבב עם הכחול,
והם יהיו מאושרים בסימביוזה שיצרו.
|
משקה מופלא,
שרק יחידי סגולה ברי מזל שותים אותו,
|
בתוך האינסוף המדהים והאימתני
אני אעלם.
|
חיוכים שטים בגיגית של מים עם סבון
והגיגית העגולה הלא היא...
|
נפש קטנה,
מפוררת כמו פתי בר מעוכים,
בוכה עכשיו כי הבטחת,
אהבה.
|
המניאקית המעופפת
היא בשמפו נוצות חופפת
של השטן הייתה נחפפת
ועל ליבי היא מתופפת
|
כשהשמיים נהפכים לקיר של זכוכית שבירה
הם יכולים ליפול עליי כל רגע.
|
אבל עכשיו אני יושבת כאן, ומסתכלת, יש בזה משהו נעים אבל מצד
שני אני ממש מבועתת. אני מרגישה שזו הפעם הראשונה שאני מסתכלת
על עצמי באמת, שמישהו מסתכל עליי, ואני לא רוצה לזוז. אם אני
אזוז אני אהרוס את התמונה, אני אהרוס למראה. המכשפה משילגיה,
תמיד חשבתי שהיא נו
|
נכון שאנחנו הרבה יותר טיפשים ממה שאנחנו נראים?
|
|
|
אם אנסתי גופה
של ילד בן
שמונה, אני
נקרופיל,
פדופיל, או
הומוסקסואל?
-סוטה מבולבל. |
|
