|
ילדה, ילידת 91.
There's a light on in the attic
Though the house is dark and shuttered
I can see a flickerin' flutter
and I know what it's about
There's a light on in the attic
I can see it from the outside
And I know you're on the inside... lookin' out
-של סילברסטיין
כל ההגדרות מתחפרות לי מתחת לציפורניים,
מכסות את העיניים ושרות, את לא
|
אדם מתגעגע חושב
במרחקים קצרים
|
הייתי רוצה לדבר בחפצים
רק הפעם לספר לעצמי בנקישות לשון סתמיות,
ובקצה כל משפט יהדהד באמת
מחויך, איזו מאזינה טובה אני.
|
אני אהיה אתה ואתה תהיה אני, אני אהיה
וונדי ואתה פיטר.
למראה גגות לונדון באופק
דופן בריכת הרקיע
|
לחשתי שה ומלמלתי שירי ערש לשנינו
גם קן נמלים הייתי בלילה.
|
מקרים של עצימת עיניים נשיכת פנים הלחי חרטה;
העולם מיטת יחיד ואנחנו
במרכזו בצדדיו
למרגלותיו
|
הספירה הנוכחית שלי היא כזאת
עכשיו אנחנו ארבעה ימים לפני השנה שלפני כל השאר
מיון התאריכים שלי מצא לעצמו דפוס, נקודות פתיחה קטנות
לאחוז בעץ, לעצום עיניים, לספור מחדש.
|
תחנת האוטובוס הייתה הבטחה
להצמיח נוצות
לדדות במעגלים
לגעגע אותנו כל לילה
|
אפשר ללחוש אחרי הכל
אחרי קימה עייפה, היטלטלות עצלה
וכל שאיפה שתמיד יש בה
|
כל תנועה שלי צועקת
אני לא מספיקה לעצמי,
ואני מושכת בידך ואנחנו
מתגלגלים
|
לקום ולהגיד אני,
לשחזר את הרשימה ששרבטה אמא
בבטן עגולה,
|
האבל הכללי
לא על התחושה המדויקת.
לא על דלתות שאסור לי לטרוק
או שפופרות שעליי להרים ולהסכית
ולרשום.
הוא תלוי באף רהיט בבית הזה.
|
מה יכולתי לעשות,
להיות יען נטועה הפוך
|
התרססות לכל עבר
היא בדיוק כמו להתמרכז.
שני חלומות על שינה
|
כמו הקירות, המיטה עליה ישבתי
הייתה שמלה פרחונית
|
הייתי רוצה שכולכם
תהיו סימני קריאה -
לראות את העולם כמו ציפור על צמרת
|
הבטן הצטרדה לי כשטיפסתי על הגשר
ואני לא שמעתי דבר מלבד סן פרנסיסקו
קוראת בשמי בהברות קטועות,
|
ומותר להסתכל עליי לפעמים
אפשר למתוח תלתל ולצחוק כשהוא חוזר
|
ללא הרף
העולם מעפעף בריסיו הארוכים
עוזבים את הבית - שבים אל הבית - עוזבים
|
פתאום אני אשתקד.
התנשפויות מרעידות את האוויר
עבור העולם כולו וחם,
|
כשאוותר עם הלחיים השקועות
מהדהדות בתוכי רק הליכה
ואין בי ידיעה,
בוודאי אז
|
ואת חשבת לאה אני והיא
יקירה הייתה,
שבעים ושמונה שנים ידיי נעלו על עקבה
|
הדבר הכי חשוב הוא:
כולי הייתי ידיים,
אתה צריך לזכור
|
בבהייה באותה הנקודה; חלון,
נעל של גברת, כיסא הנהג
|
כשכל המשקל מתנקז אל הברכיים
ואין סיבה הגיונית אז
אניח להן
|
הבוקר ניסיתי להביט לאורכו והעזתי לומר:
בכל יום הכביש הזה נמתח מעט.
|
והתחושה? כמו שמרגישים
כשקמים בבוקר, והבוקר מדברי.
זה מרגיש בדיוק כמו לחצות רחובות של עיירה מדברית
|
על אף ההתבוססות התמידית בכל מה
שצריך וכדאי ותקין שיקרה,
אני אומרת
|
כשהתיישבנו שמעתי
אימהיות נלחשת מאחורינו;
'רוצה לשים ראשי?'
הספסל דחף אותי ממנו
|
העור שלי ברווז בבקרים ואני שואלת
מה קרה לך והוא נרגע לאט לאט
אומר לי עד כדי כך.
|
אני עומדת במרחק המוני עננים ממך ולוחשת בוא, בוא וקרא את
המילים המתפתלות שלי, בוא וראה את הדימויים חסרי הגוף, תפוס את
השירים שאין ביכולתי לכתוב ותתאהב בכשרונות המרומזים שלי, אלו
שאבדו לדוור בדרכו.
|
הייתי רוצה לכתוב אגדה. כזאת שאוכל להקריא מבלי להניח אצבע על
אבריי הפנימיים בעודך מביט בדומיהם מונחים על הדף בתפזורת.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
עולם עומד על
דברים שלושה-
על בלימה
על שלו
ועל במה חדשה |
|
