|
היא פה כמו כולם מנסה להעביר את הזמן...
משתשמשת בכתיבה במעין סוג של תרפיה...
נותנת לדמיונה לפרוש כנפיים ואת התוצאות אתם רואים
פה.
מקווה שתאהבו את היצירות שלה אבל בכל אופן מבקשת
מאוד שתשאירו תגובות. :)
אם אראה אותך פעם אבין מה העניין שעליו כולם, אך עד אז הדרך אל
ההמשך הלא נודע מלווה ביסורים, כי אין מי שיחלוק איתי את
המכאובים,
|
זה קרה בלילה גשום אחד, כזה אחד מהסרטים. הגשם דפק על החלון
והרוחות, הרוחות היו משהו מיוחד. נראה כי עוד רגע והן מעיפות
את כל החלונות לעזאזל. וברקים ורעמים שבגללם היה לי בא לרוץ
ולהתחבא מתחת לשמיכה.
|
לו רק יכולתי להפסיק לחשוב אז היה שקט בראש. בלי שום מחשבה
מרעישה פשוט דממה,כמו בבוקר שהכל צלול ואז אפשר לראות הכל
בברור. אז למה זה לא ככה הראש ותמיד תבוא מחשבה שתתקוף, ותכאיב
בכל גופי ונשמתי וכי עלי נגזר להיות בודדה ותאמינו לי זו הרגשה
נוראית.
|
אני לא בת אדם מאמינה, זה יכל לקרות... ותודה לאל שזה לא קרה
|
הוא לא, הוא רק נאגר. הוא מתיישב לו שם, בפינה בלב ואוכל לי את
כל העוגה. אני רואה אותה בכל מקום, אני לא מצליחה לעזוב.שם בגן
שעשועים, על יד הקרוסלה ושם בפינת הרחוב, בחנות שכל כך אהבה
לבהות בה. חנות הממתקים שכל חלון הראווה שלה היה מלא בכל טוב,
|
הוא יושב לו ככה סתם בפינה ומדי פעם מעיר הערה. מתבונן בעניים
גדולות על המתרחש, ונראאה תמיד כל כך שוקק חיים, בפנים. יש לו
ריח משכר כזה אפלולי ומשונה. והוא תמיד מושך אותי אליו לחוש
אותו
|
הגלים מכים ברכות את החוף מותירים סימנים עדינים על החוף ורחש
הגלים ממכר אותי תמיד רעש הגלים גורם להרהר בראש צלול לא כמו
בעיר ששם אין מקום לחשוב וכולם עסוקים כל כך בלהגשים את עצמם
בצורה כל כך חומרנית ואנוכית.הריח של הים נידף לכל עבר כמו סם
הממסטל.
|
קחו סיבוב בצומת ואולי תפגשו אותי מאוחר יותר...
|
יש אנשים שהכל בא להם בקלות: מסיבות, חברים שאפשר עליהם לסמוך,
אהבה בלי בעיה והכל תמיד באושר ושמחה. לאנשים יש שם והם אנשי
מזל ( כן, אני יודעת, לא מקורי במיוחד) אבל אצלי תמיד אף פעם
לא באו הדברים בקלות, ומה שכן בא בקלות גם הלך בקלות
|
אני רוצה ללכת לאיבוד, לנסוע למקום אחר, לפרוס כנפיים ולהרגיש
את החופש בין הידיים. להרגיש שאני יכולה לעשות מה שבא לי, בלי
להרגיש מבוכה מן החברה. פשוט להיות אני, עצמי, ולהיות שלמה עם
זה.
|
כל בוקר אני קמה לעבודה בשמחה רבה, כי העבודה שלי היא הכי
שווה. כל יום אני יוצאת מהבית אל המשאית הצבעונית. המשאית
הצבעונית היא כמו האוטו-גלידה - בכל פעם שאני נוסעת ברחובות,
גם לאוטו שלי יש מנגינה מצחיקה שמושכת אליה ערמות של ילדים...
|
"החיים הם מתנה",
אמר לי באחת הפעמים האחרונות שדיברנו, כאשר חזר לחופשה קצרצרה,
וחייך כאילו הבין זאת מזמן. "את פשוט צריכה להשתמש בהם
בתבונה", אמר והמשיך לחייך...
"כן, אם צריך להשתמש בהם בתבונה" אמרתי, "אז מה אתה עוד עושה
בצבא המסריח הזה שלך?"
|
אז הנה את רואה? - כתבתי...
|
יש בתוכי שהידים והם פועלים למען טובתם
ולא לטובתי הם מפוצצים כל דבר ומאשימים אויתי.
|
בהתחלה חשבתי שאני רוצה אותו רק בגלל שאני רוצה חבר או מישו
פשוט להיות איתו כי הרגשתי ממש לבד, אז פשוט התעלמתי מהרגשות
האלו.
ומה אפשר להגיד? הם לא נעלמו... חחח כמה שאני בטוחה בזה.
|
מה לבדוק כדי לדעת שאתה זה האחד
|
אני זוכרת שחיכיתי ברחוב כדי לפגוש אותך "בטעות"
אני זוכרת את הלילות שדיברנו כל הלילה.
אני זוכרת את האופן בו נהגת לומר את שמי.
|
אתה נסגר בפני ומותיר בי את התחושת זילזול הזאת כאילו שאני לא
שווה אותך
אתה מטיח בפני את העובדות בלי שמץ של רגישות, בלי הבנה או
חמלה.
אתה נהייה פאתום אפלולי ומסתורי וסוגר את עצמך בפני כמו קיפוד
|
די עם המסכות, די לנסות להתחזות.
מה הקטע של לא להיות עצמך ולשקר ולהיות מי שאנחנו לא,
לא יתכן שבן אדם כל כך שונא את עצמו ומנסה להיות מי שהוא לא.
למה לנסות לעשות רושם על כולם, למה לא לנסות להיות עצמך?
|
לא אכפת לי מה יגידו כולם, ולא אכפת לי אם תגידו שאתם לא
מזדהים, כי אני יודעת שאם אפילו מישהוא אחד יזדהה עם זה, עשיתי
משהו.
|
ללילה יש פנים שונות התלויות באיזה מצב אתה נמצא. הלילה יכול
להיות מדהים אם יש לך עם משהו לחלוק איתו, ואז פתאום הכוכבים
יפים יותר, ואולי רואים כוכב נופל, ופתאום יש רוח נעימה וקריר
בדיוק במידה הנכונה.
|
כל אחד רואה בי את מה שהוא מחפש לראות.
לאחד יש את הצורך לראות בי כחברה טובה
אולי פשוט כי הוא צריך מישהיא בסביבה.
אחת אחרת רואה אותי כחכמה ומצליחה בלימודים
|
כשאמות מה יקרה, מי יבוא לבכות על קברי ומי יעבור את השבעה עם
דמעות בעיניים ומי יעמוד ויגיד כמה נפלאה הייתי,ויש סיכוי
שיעמוד אחד ויכריז שהוא לא יכול בלעדי?
|
יש אצלי מין חוק מעצבן כזה, חוק לא כתוב.
כשהכל מתחיל ללכת בסדר משהו מתפקשש והורס.
כל מה שנבנה נופל לערמה אחת גדולה.
כל מה שעמלו עבורו קשות נהרס במהירות.
|
בשבילי חברים נמדדים על פי 3 ערכים שהם שווים בחשיבותם.
נאמנות/אמון (שניהם נחשבים באותה הקטגוריה), האפשרות לחלוק,
ועבודת צוות. עכשיו חלק גדול מעבודת צוות הוא פרגון בין
חברות,אבל
לאיפה זה נעלם?!?!.
|
אנחנו חופשיים וככה נולדנו ואנחנו מקבלים את זה סתם, אנשים
נהיו שחצנים וחושבים שהכל יגיע להם סתם והם לא צריכם לתרום
לסביבה. אבל הוא היה אחרת, הוא ידע שהכל לא מגיע סתם וצריך
לעבוד קצת כדי לגלות את מלוא אוצר החיים, ובמלוא המילה הוא
גילה, והעשיר את הסביבה בכל
|
לילה אחד אחר הייתי רוצה לחיות, לילה אחד אחר לטעום משהו אחר.
להשתחרר מכל המחויבויות שיש לי תמיד, לשכוח מהלימודים ולהפסיק
להיות לכל אחד מקום שאפשר לבכות. נמאס מהדמעות , לא רוצה כל
הזמן לחיות בדיכאונות, אם רוצים לבכות שיקחו ממחטה.
|
כאן בגבעה בין הפרחים, במקום מרחוק מכל האנשים, שרגל אדם עוד
לא נגעה, לא קלקלה...
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אני לא עושה
סטוצים כי אני
לא שותה קפה.
אחמד אחמד מסביר
פנים להוריו
המודאגים. |
|
