|
כשתלכי אני אשים
את השיר הכי עצוב בעולם
ואקרא למותי שיבוא במהרה
ואשנא את האיש שיבוא ויאמר לי
שזה יעבור ושזה לא נורא.
ואם תראי פעם קבר שעליו חרוט
"אני מתגעגע" -תדעי שזה אני.
ושהפסקתי לבכות.
[כשתלכי/אביב גפן]
יום ראשון:
"די! נמאס לי מהחיים האלו! אני לא יכול יותר, עד שהיה לי טוב
עם יעל והייתי כל כך מאושר הכל נגמר", צעק לעברי איתי.
"איתי, תירגע. הכל יהיה בסדר, כבר עברת את זה כמה פעמים, אתה
יודע שתהיה בסדר" אמרתי לאיתי בתקווה שהמילים שלי משכנעות
לפחות חלק ממנו,
|
אז לכי תחפשי לך קורבן אחר, כי בי כבר שיחקת מספיק.
אני את שלי- למדתי
את את שלך- עוד תקבלי.
ורק תקווי שהגלגל לא יסתובב, כי אז זה באמת יהיה כואב.
|
אז תגיד לי אתה, ששמך "אלוהים", למה הבאת אותי בכלל לחיים?
ואם אתה בכלל קיים - למה שלא תיקח אותי לשם?
|
הם אמרו לי: "את תתגברי ילדה"
אך הגעגועים גברו וגברו.
|
אתה אוהב אותה אבל פוחד,
את אוהבת אותו אבל בורחת,
|
לפעמים מביטים בחיים בצורה שונה,
בצורה הרבה יותר משמעותית
ומבינים כמה טוב ונפלא,
וכמה הרווחנו ולא הפסדנו.
|
מי אמר שלקבל יותר טוב מלהעניק?
מי אמר שסוכר יותר מתוק מממתיק?
מי אמר שציפור עפה יותר גבוה מפרפר?
|
היא רצתה לברוח, ניסתה לצרוח
אבל הפחד עצר בעדה,
היא ניסתה לפרוח, ניסתה לשכוח
אבל הכאב חזר ובא.
|
למה אני תמיד מרגישה לבד?
למה כשכולם ביחד, אני יושבת לי בצד?
תמיד כולם מאושרים,
ורק אני עם העצב, בפנים.
|
קשה לי לתאר את אותה ההרגשה שבי עברה,
את השנה הכל-כך טובה שהייתה,
את האהבה והאכזבה,
ואת התקופה שאותי הטריפה וריגשה.
|
|
|
טוב שוט-גאן אחד
ביד כשיש שתי
ציפורים על העץ
דונקה |
|
