סוף סוף, עליתי אל מצדה, באמת זה לקח יותר מדי זמן. עליתי, יחד
עם אבא שלי, רק שנינו, בשבילי העפר הזהוב והמר. צעד אחרי צעד,
זרוע קדימה, זרוע אחורה, רגל נמתחת - ורגל משיגה אותה באדיקות.
אנחנו שוטחים את איברינו על המצודה המאיימת הזאת, שכבר אינה
כל-כך מאיימת.
|
