|
מייקי69
והלך אחר הלך
יעברו במשעוליה
יעפילו להריה
יגלשו בעמקיה
ויותירו בה סימן
ושם יתנו לכאביה
ופה ועוד פה
ישים מחסום לצעקה
ותדע היא -
בין צריבה ללטיפה
כי זוהי אדמתה
וחיה היא
כן, חיה היא
כי חיה -
ולא מתה.
19.3.02
מייקי - שם במה
חושבת שהמילה הכתובה
היא אחד האמצעים היותר חושניים
ליצירת קשר...
הגשם קורא לי לחזור
אל אותה ילדה
שהייתי פעם...
|
ואולי רק את - וציור חייך ברקיע:
הציור, הטבעת והגלגול האין-סופי
מתחנה לתחנה,
מנשימה לנשימה
מאהבה לאהבה.....
|
מה, לא ברור? - מסרבת
מוחה, מתנגדת, רוצה
עוד ממך...
עוד ממך...
עוד ממך...
|
אצלי - אני אגיע אחרי שאצלך, באישון לילה, או עם אור ראשון, או
אפילו קודם - ואכנס בין הסדינים שלי, ואתגעגע אליך... ואשמור
את התחושה של האחרי. אחרי האצלך.
|
"גמרת"? הוא שואל.
טראח! איזו נחיתה כואבת! איזו יקיצה אכזרית!
ממרום העונג, מהוויה שעד לפני רגע נראתה כה מופלאה, אני נוחתת
לתהומות החידה, לגיהינום חוסר הודאות. מי אני, מה אני? מה אני
עושה פה? גמרתי? לא גמרתי?
|
"זה מה שאתה היית רוצה לעשות, נכון, רוני? - לבנות בניינים
וערים. לתקוע מוטות, לבנות אותם גבוה", לחשתי במתיקות, ממשיכה
ללהג ולחטט בפירצה שמצאתי אל תוך נפשו. "זה מה שאתה הכי רוצה
בעולם, ואתה מתחיל מכאן. מהאדמה, מהתירס והכותנה. אבל זה רחוק
מהבניינים שלך"
|
|
|
