|
שמי אריאל , בן 21 מרחובות ששמנסה למצוא את עצמו ..
ותוך כדי חיפושים כותב מדי פעם .
פעם, בעיירה רחוקה בלב רוסיה, בעיירה שכולה מלאה בקרח ושלג, גם
באמצע הקיץ, חיה לה אישה קרירה ועצובה שכל רצונה היה למעט אושר
בחיים.
|
עיניהם לא רואות את שנפשם מרגישה
חולות של ייאוש מתעופפים אל מול עיניים הדומעות
עיניים כאוקיינוס סוער וקריר.
|
|
משפט אחרון לפני
המוות:
"אני לא עגבניה,
תוריד את
הסכין"
זהו, גמרתי. |
|