|
 "את ליבה היא שמרה בכספת,
את גופה היא שמרה לעצמה." |
 218202100 Demigod
כשנגמר האוויר,
את מנסה לנשום בכוח.
|
ובין ההיגיון לטירוף,
אני מזילה דימעה,
בין נשמה לגוף,
אני נושמת נשימה אחרונה.
|
והשפתים לוחשות
"מה שלא הורג, מחשל"
|
תמיד יש לך פתרון,
יעיל כ"כ - לברוח.
|
בין כל אבן דרך,
ובין כל מסך עשן,
את מבינה מהו ערך,
וכמה שהוא רחוק מכאן.
|
תלכי, כמה רחוק שעוד אפשר,
השאירי הכל מאחור, גם את העבר.
|
ואת בשלך - מרימה עוד כוסית, לחיים!
משתכרת, עד שלא רואה בעיניים.
|
The angel of sadness,
need some kind of angel,
for her self.
|
בין הדימיון למציאות,
בין המציאות לדימיון,
השאלה אם לחיות,
או למות אחרון.
|
וכבר הכל יכול לקרות, והכל גם ככה קרה
אומרים השמים הם הגבול? לפעמים הגבול הוא רק תקרה
כבר אין "לא יתכן", ו"הלא בטוח" - הוא קבוע
ה"לא" כל כך דומה ל"כן", ומה שצף? הפך שקוע
|
המוות לא יפריד בנינו
כי שנינו כבר מתים,
המוות לא יפריד בנינו,
ובין הגבולות האפשריים...
|
איך להמשיך כאילו כלום
כשהפצצה כאן מתקתקת
מי חשב שעבר יהיה חייב בתשלום
מי חשב שדממה היא לאו דווקא שותקת?
|
זה כבר לא זה, לא אותו הדבר
כבר אין לי כוח, גם הוא בסופו של דבר נגמר
|
כמה כוונות טובות, דרך מעשים רעים,
כמה העולם גדול וכמה האנשים קטנים.
|
כנף הפרפר רגועה ושלווה
מנפנפת אט אט, ומהר כשצריכה
|
והגלים נשברים
והשמיים קודרים
כשעוד לילה עובר בלי כוכבים
|
אם רק הייתי יכולה לעצור את הזמן,
הייתי עושה כמה "קסמים".
אם רק הייתי יכולה,
לא ליום, רק לשנייה.
|
מים שקטים חודרים עמוק,
נכנסים עד למטה
מפלשים דרך לתחתית, לצינוק
מים שקטים, חודרים עמוק.
|
בין נשיכה לנשיכה, אתה מיילל
משאיר אותי נפעמת, ואח"כ משתולל
|
כי ככה זה כשאתה פרפר,
והכל אצלך הוא זמני.
|
לפני שהכל מתנפץ, לפני שהכל נשבר,
לפני שהכל משתנה, לפני שהכל נגמר.
|
נמאס כבר לצעוד בשביל כל כך צר
כשאוזניים אטומות, והלב נשבר
|
לא יחלוף, לא ילך
לא יפסיק לדרוך, ואני לא אפסיק להמעך
כולי כבר רמוסה בצעדים ענקיים
כולי כבר אבודה בצביעות ובשקרים
|
|
|
אני חוזר אחרי
החגים
(החבר שלכולם
חסר) |
|
